לטלי פרידמן ולכל חברי הפורום

טלי, זה השיר שניסיתי לשלוח לך באי מייל ישבתי אצלו, חיכיתי שיפנה את משקפיו לכיוון עיני. הוא הביט ברשימותיו. לפתע חשתי כתיק המונח על שולחנו. הוא לא דפדף בנפשי וחיכיתי... הוא אחז באפרכסת אבל... לא נתתי לו לשמוע את שמעבר לקו! פשוט צרחתי את נפשי האבודה בבכייה רמה! גרמתי לו לעלעל בדמעותי ולקרוא את המבוא לכאבי! לא רציתי פבוקסיל, לא רציתי אפקסור רק התחננתי שיביט, שיקשיב כי נורא רציתי לדבר! המתבוסס

...

היי אנג'ל! ובכן גם אני לא ישן הלילות אצלי הם סיוט מתמשך!

למתבוסס, השיר שלך מעניין (מאיפה הוא? אתה כתבת?). הצורך לדבר עולה בבירור בשיר, ואני מקווה שאתה מסוגל למלא את הצורך הזה גם כאן עימנו. שיהיה שבוע נפלא, טלי פרידמן

שלום, טלי! כן, אני כתבתי את השיר. אני בכלל עוסק גם בכתיבה שלושה ספרי שירה יצאו לאור וגם שלושה ספרי ילדים תודה על ההתיחסות!

שיר אדיר! מזכיר לי משהו שדומה לבקשתו של תלמיד מהמורה שלו: רק שיקשיבו. תודה ד"ר יוסי אברהם

שלום, ד"ר אברהם! תודה, זה נכון, רציתי שהספיכאטור יקשיב לי, אך לצערי הניירת אצלו מעל לכל בן אנוש הוא מנהל התחנה בה אני מטופל ואין לו זמן לשוחח! המתבוסס