הצתה מאוחרת מאד..

מה אני עושה בקרוב זה ייגמר לי הטיפול.רק עוד כמה פגישות נותרו עד לסוף הטיפול ,(והוא מסתיים כי אין כסף להמשיך...ואני מאד צריכה שימשיך) .המטפלת יועת כבר את תאריכ הסיום שמתקרב לו.. וגם אני וזה מלחיץ אותי מאד שעוד קצת ואני שוב לגמרי לבד בעולם הדפוק הזה..כך שמרוב לחץ וחרדה מהסיום התחלתי לדבר איתה ולהיפתח ולספר דברים שקורים לי ומציקים רק עכשו בחודש האחרון ופתאום ראיתי שהיתקרבנו מאד בבת אחת וכל המרחק שרגשתי ממנה קודם לכן נעלם כמעט לחלוטין וזה יצר מצב שדווקא עכשו אני נקשרת אליה חזק וההרגשה שגם היא ככה, ואז אני יודעת שמצד אחד זה טוב שסופסופ זה קורה,כל מה שלא הצלחתי לבטא שנה שלמה פתאום יוצא לי בטבעיות כאילו רק לא להפסיד אותה עדיין כל עוד שהיא פה בשבילי, אבל מצד שני,חבל שזו הצתה ממש מאוחרת (בגללי)שרק עכשו אני לאחרונה התחלתי לסמוך עליה יותר ויותר ולהיפתח ולהרגיש תלויה בה כי תכף הטיפול ניגמר ואין לי אפשרות להמשיך (בעיה כספית) ,והלב שלי נקרע לג-ז-ר-י-ם :אני כבר יושבת מגועגעת כל הזמן לאחרונה גם בבית וגם בפגישות איתה,מנסה לזכור את הקול שלה והפנים והחיוך האצילי המתוק הזה... שלא אשכח,מנסה להתחיל ןלספר הרבה דברים במכה (רק שתכיר אותי קצת לפחות ושאני לא ירגיש אח"כ פיספוס כזה שלא הצלחתי לומר כלום) וזה כואב שדווקא עכשו זה קורה לי ממש כבר בסוף הטיפול אוטוטו , מה לעשות אם זה ??? איך להתמודד? הלואי ויכולתי להמשיך עוד ... רק כשיו אני רואה שזה יכול היה ליהיות לי טיפול ממש מוצלח איתה אילו הכל היה נראה ומרגיש לי ככה בתחילת הטיפול... וזה מאד כואב לי!!! עוד רגע ואני בחוץ ,לבד, ומרגישה שפיספסתי את הטיפול ואותה , (ככה זה כשהמצית הולכת לאיבוד ונמצאת כעבור שנה ...ואז כבר אין כסף לסיגריות עצמם =(לטיפול) ולכן אני נשארת עם המצית הדולקת ביד ומחכה שיפלו עליי "סיגריות" (כסף)מהשמיים כדי שאוכל לבמשיך את הטיפול איתה...

גלי יקרה, (בדיוק גם עניתי לך בשרשור הקודם של האופטימיות) בסוף את לוקחת את הדימוי של ההצתה למצית בלי סיגריות. ואני חשבתי על אוטו שלא מניע, גשם, קר ואז אחרי שמישהו (או את בעצמך) הנעת אותו בכבלים הוא נוסע!!! ואת יכולה להמשיך משם. אז הכבלים עשו את שלהם ונכון שהיה רצוי שישארו בסביבה כי אולי עוד תתקעי - קר וסוער שם בחוץ, אבל את כבר נוסעת. כמובן שמבינה את הרצון להמשיך בטיפול ומאחלת לך שתוכלי. אבל יש בך כל כך הרבה, שאת יכולה להמשיך. להתראות י.

המונה דופק, כשנגמר הכסף את נזרקת מהמונית וממשיכה ברגל...

הי ילדה אישה - איזה כינוי מקסים בחרת וכמה רכים דברייך 8-] קצת נראה לי שמדובר בשתי כותבות שונות עם כינויים דומים?... לא'דעת... בכל אופן, גם אם התבלבלתי, לך גלי - מתוך היכרות עם עולם הטיפול שלי, אני חושבת שזה אינו מקרי שדווקא עכשיו קורים דברים וישנה התרחשות. הידיעה וההבנה שישנה סופיות, שמשהו מסתיים, יכולה להמריץ או לאפשר פעולות שלא מומשו קודם: להשתמש במטפלת, להתקרב אליה, להתחבר, להפיק תועלת מהטיפול. כנראה שהדד ליין הרשום ביומן תרם לך משהו חשוב. הזיז והניע הלאה. אבל גדולה החרדה להישאר לבד עם ההישגים הקטנים, האם תוכלי לשמור עליהם בעצמך פן יאבדו, פן יהרסו? דבר נוסף שאולי כדאי לשים לב אליו - לפעמים ישנה נטייה לא מודעת לייצר בעצמנו פנימה מצבי חוסר אונים והזדקקות נואשת בסמיכות לפרידות (אפילו מדומות, או פרידות קטנות יחסית כמו סיום שעה טיפולית), כניסיונות להימנע מהפרידה וכך גם להיאחז ב'אין' שבקשר. כאן וכאן יש מקום לעבודה על נושא הפרידה בתוך הטיפול. אבל, מי יודע, אולי דווקא מתוך המצב הזה, תבוא יוזמה שהיא מצידך או תמצאי דרך שלא העזת קודם לכן, דרך שתאפשר את המשך קיומו של הטיפול החיוני לעוד פרק זמן, בהמשך ישיר או מתוך התחלה מחודשת. (mp)

הי ונעים להכיר, סליחה שהנחתי ובלבלתי. אבל עדיין מה שכתבתי מתאים ממני אליך, גלי. חבל ואולי בלתי נמנע שפריצות הדרך הגיעו באיחור אבל העיקר שהגיעו. והן שלך. את יכולה להשתמש בהם. י.

הי גלי רק בשביל הסדר, עצרתי לספר שאנחנו שתיים שונות (לפחות נדמה לי... לפחות אני מקווה... אימא'לה... יש לי פיצול אישיות???) אנחנו נצטרך לחשוב על דרך לחלוק בינינו את השם (איזה ימים את בוחרת?) נ.ב. קצת אסוציאטיביית... כמו בסרט "מועדון קרב", שני חברי קבוצות תמיכה מזויפים שמכורים לקבלת עזרה וצריכים רק לא להפגש כדי לא להזכיר אחד לשני את הזיוף שבתוכם... להתראות (מלי) (גלי)

היי גלי,לא משנה אם את גלי ההיא, או גלי חדשה(שנגמר לה הכסף לטיפול) אני קוראת את דברייך, וכל פעם מתעורר אצלי כעס מחודש כשהדיון הוא, עלות הטיפול הפסיכולוגי. לדעתי זה גובל בשערוריה הסכום העתק שגובים המטפלים.במיוחד כשמדובר בטיפולים שמטבעם הם ארוכי טווח, והתוצאות במקרים רבים - לא מי יודע מה.. היו מנהלים קודמים שניסו להסביר לנו הגיונית, מדוע הטיפולים יקרים מידי. הם ניסו להסביר לנו, שאותם מטפלים השקיעו מזמנם היקר ,כסף רב ומאמץ עילאי על מנת להגיע לתואר הנכסף, וכעת הם קוטפים את הפירות.. מודה - נשמע מאוד הגיוני.. תמיד האמנתי שלמטפלים(מלבד העניין הכספי - שזה מובן מאליו) יש גם קצת מניעים אידאולוגים לעשות משהו לרוחת הפרט, היום אני יודעת שזו בדיה. ואם בכל זאת ישנם מטפלים כאלה, שעובדים עם הנשמה בנוסף, אז הם בטח יוצאים מן הכלל. השבוע שמעתי אחד מכתבי הכלכלה שלנו שאמר שבמדינת ישראל של היום אסור להיות חולים.. ובסך הכל הוא התכוון למחלות עונתיות כמו שפעת ודומיו.ועל בריאות הנפש הוא בטח היה טוען שזה לעשירים בלבד.. בריאות לכולם.

בעקבות דיון מוקדם יותר, שהיה לי עם שרית אני - לכאורה או לא - אמורה לשבת בצד ולא להתערב... אבל מה שכתבת פשוט הזכיר לי שיר של חווה אלברשטיין, ואני רוצה לצטט את הבית הרלוונטי: "אהבה וכסף מניעים עולם אהבה לרגע והכסף לעולם כסף הוא כמו מים מלוחים מאוד רגע הם מרווים ושוב רוצים לשתות" מצד שני... יש גם מטפלים - ושרית ואני יכולות להעיד על כך - שכן הולכים לקראת המטופלים. נכון שמדובר, יחסית, בזן נדיר. נכון שלא מדובר בטיפול חינם. נכון שלא מדובר בטיפול שמתחיל בסכום נמוך, אלא בהסכמות מאוחרות יותר... אבל... לא תמיד טיפול חייב להיפסק בגלל כסף... ולפעמים גם כן, כל מקרה לגופו, אני מניחה.