למען ההגינות

למען ההגינות אני מצרפת כאן הודעה שכתבתי בפורום כאן באתר של פניות למנהלי אתר דוקטורס- בוקר טוב למערכת דוקטורס, רציתי לחדד נקודה מסויימת אך תחילה אציג את עצמי. אני סטודנטית לפסיכולוגיה קלינית, בשנת ההתמחות השנייה. במהלך כל הלימודים בכלל, ובקלינית בפרט, מודגשת חשיבות הקשר בין המטפל למטופל, הברית הטיפולית והאמון. נכון כי הפורום אינו טיפול, ואינו גורם מטפל וככזה אינו נושא באחריות כלשהי. אך יחד עם זאת בפורום משתתפים בני אדם. כאלו העוסקים ברוב שעות ימיהם בנפש האדם. ואחריות אולי אין, אבל מה לגבי הגינות? מה לגבי אנושיות? ברור לי מאוד כי מנהלי הפורום עשו ועושים מלאכתם נאמנה, תוך שילוב הפורום בלוח הזמנים העמוס ממילא של פסיכולוגים קליניים, וברור כי הפורום הוא עבודה קשה, תובענית, לפעמים טובענית, אך לא ברורה לי כלל התנהלותם של כל שלושת המנהלים לאור הודעת הנטישה מאמש. כן, זו אינה הודעת פרידה כי אם הודעת נטישה. פרידה מתבצעת באופן שונה, אולי לא באופן הדדי, אך באופן כזה שמכבד את הצד השני, משאיר אותו עם תשובות יותר מאשר עם שאלות, ורצוי גם עם מבט בגובה העיניים ולא מבט מתנשא כפי שבא לידי ביטוי בהודעתם אתמול. מהמעט שלמדתי, ואני מניחה כי כל שנות הפרקטיקה שלי יהיו לימוד מתמשך, לא כך עוזבים אנשים, לא כך עוזבים משימה, לא כך משאירים מאחור שובל של אנשים שאתם מהווים חלק מחייהם. יכול להיות שהמנהלים לא כך תיארו את עבודתם בפורום, ומקריאה בו בשנה האחרונה הבנתי כי היו מנהלים שקיבלו עשרות פניות למייל האישי, לטלפון הנייד וכי הדבר הגדיש את הסאה. מנהלי הפורום עוזבים אחד אחרי השני, משמע, משהו בהתנהלות הפורום אינו כשורה. במבט מהצד לא קשה להבחין ביחסי תלות חזקים שנבנו, ושוב, אין לי ספק כי הדבר הקשה עליהם מאוד. אבל, והאבל הוא גדול, זוהי עבודתם, זו מחוייבותם, ואם אינם יכולים לעמוד בה טוב יהיה אם יספקו תשובות לכל השאלות שעלו אמש בפורום. נטישה מטבעה משאירה הרבה מאוד אנשים עם רגשות אשמה, עם תהיות והאשמה עצמית. טוב יהיה אם מעבר ליכולות הפסיכולוגיות של מנהלי הפורום, שאינן מוטלות בספק, ייספקו גם תשובות קונקרטיות. בין אם הן כאלו המטילות את האחריות עליהם או על מישהו אחר. אך לא ייתכן להסתתר מאחורי אמירות פסיכולוגיות כגון "נהיה כאן כדי לעבד את הפרידה" ולא לתת תשובה ברורה לשאלה "למה". יעל

תודה יעל. תודה על מה שכתבת, ובעיקר על זה שכתבת את זה פה. כשאתה רק בצד המטופל, אתה לא באמת יכול לדעת אם הכעס ותחושת הצביעות כלפי המנהלים של הפורום היא "שלך" או שהיא באמת נובעת מהדרך בה הדברים נעשים. מה שכתבת מבסס בי את ההבנה שהתחושות הקשות שאני חשה מאז קראתי את הודעתו של דרור אתמול הן לא רק משהו שקשור בי, אלא שבאמת ההתנהלות כאן פוגעת. אני חושבת שתשובות קונקרטיות צריכות להינתן, אבל אני קצת פסימית בנוגע לאפשרות שאכן נזכה כאן לכאלה. בכל מקרה, את נשמעת לי רגישה ואכפתית, ואלה שתי תכונות שחשובות לי מאוד במטפלת שלי. שיהיה לך הרבה בהצלחה בהמשך דרכך המקצועית. מישהי מכאן (שלא מרגישה בנוח לכתוב את הכינוי שלה בפורום)

יעל שלום, כשעמדתי לכתוב את תשובתי לך הרגשתי מעט מבולבל, מחד התייחסת להודעתי מאתמול ממקום מקצועי, כאמירה שכך לא ייעשה בקרב אנשי מקצוע. מאידך לא יכולתי שלא לשמוע, למרות זאת, שחווית פגיעה אישית בשל ההודעה. לכן אנסה בדבריי לגעת בשני הצדדים. את קובעת בדברייך מספר קביעות אך לא מסבירה אותם, את קובעת שזו הודעת נטישה ולא הודעת פרידה. מדוע? האם את יכולה להרחיב ולומר עוד מה בהודעה הרגיש לך מתנשא. את קובעת דבר חמור עוד יותר בעיני שהיעדר תשובות קונקרטיות משאיר עם תחושות אשמה קשות. אמירה זו הרגיזה אותי, משום שלאורך כל דרכי כאן בפורום הרגשתי שיכולתי לתרום היא לא על ידי השטחת או מתן מענה קונקרטי לרגשות ורצונות אלא תוך ניסיון לפתוח לחשיבה מדוע תחושות מסויימות עולות כתוצאה מאירוע מסויים. לכן עיבוד הפרידה הוא לא הסתתרות, אלא הוא הדבר עצמו הוא הדבר המפריד פרידה מנטישה ומבריחה. הוא המאפשר להתמודד ולהבין מדוע פירשת הודעת פרידה כהודעת נטישה מתנשאת המשאירה אותך עם תחושות אשמה. דרור

את כותבת 'כן, זו אינה הודעת פרידה כי אם הודעת נטישה. פרידה מתבצעת באופן שונה, אולי לא באופן הדדי, אך באופן כזה שמכבד את הצד השני, משאיר אותו עם תשובות יותר מאשר עם שאלות, ורצוי גם עם מבט בגובה העיניים ולא מבט מתנשא כפי שבא לידי ביטוי בהודעתם אתמול.' תוהה אם קראנו את ואני את אותה הודעת פרידה של דרור. נטישה?התנשאות? ולגבי הביטוי 'שמכבד את הצד השני' ,מנסה לחפש משהו מזה במכתבך....