יהירות

היי. האם זה נכון שציפויים מכל סוג שהם לא בהכרח יהיו עמידים בכל לעיסה ויש סבירות די גבוהה שבמהלך השנים הם יסדקו, ישברו ואף אפילו מסוגלים להשבר ? את המידע קיבלתי מכמה וכמה רופאים שהעדיפו שאשאר עם שיניים לא הכי לבנות אבל לפחות בריאות, טבעיות וחזקות. ככה שאין להם שום אינטרס. שאגב למטופלים אחרים הם כן עשו זאת, אותם מטופלים קיבלו את אותם הזהרות, לחלק באמת הציפויים לא החזיקו מעמד, לחלק כן. כנ"ל לגבי הלבנת שיניים. מסתבר שיש חומר בהלבנה ש"ההתנהגות" שלו פוגעת בחיבור שבין החניכיים לבין השן. והנזק הוא "נזק בדילאיי". דווקא לגבי הלבנה בלייזר הטענות לגבי סיכונים לא קיימים - מהסיבה שלא נמדדו מספיק מחקרים לאורך זמן על מנת להגיע למסקנות כאלה ואחרות. אבל יחסית על הלייזר יש ביקורות יותר חיוביות. בכל אופן - גם על ההלבנה לא הומלץ. לגבי כתרים אין מה לדבר בכלל מהסיבה שאין צורך רק בגלל אסתטיקה. אבל גם ציפויים יורדים מהפרק כנראה. וכל זה אודות לרופא אדיב שלא מגיע ממקום של התנשאות וחושב על הטווח הארוך של הפציינט. אני רושם זאת בכל אופן כדי לאשש או לשלול את העובדות השונות. והאם זה נכון שהושק חומר חדש בשם פוג'י או שם דומה שהוא עם תכונות די דומות לאמלגם אך אסתטי כמו הקומפוזיט?

המון רופאים טוענים שהציפויים לא עמידים בכוחות הלעיסה כמו שן טבעית. ובטח שלא יחזיקו מעמד לכל החיים. הרופאים, הם רופאים בכירים ומנוסים. חלקם עם שם מוכר מאוד.

30 שנה יש ציפויי חרסינה? נשמע לי לא אמין בכלל. בכל אופן יש הוכחות לכך שהלבנה לא מזיקה וכנ"ל לגבי הציפויים שעמידים בפני כל דבר ?

חבל שהינך מתחמק משאלתי. מצטער על האמרה השונה. אבל לא נראה לי הגיוני שקיימים ציפויים 30 שנה. לא בטוח שהם קיימים גם עשור.

תודה לכולכם! על עזרה הדדית, על מילים טובות אחד לשני, על הבנה והכלה. זה לא מובן מאליו השיח פה!!! היום השיח ברשתות הוא רע, מזיק בעיקר. תודה אודי יקר שפה אני יכולה לכתוב, לכתוב רגשות ללא תגובה שיפוטית, ללא האשמה או העלבות..זה כ"כ חשוב עבורי. תודה אודי שאתה שומר ותודה לכן שאתן מכבדות ומכילות. תודה אודי שמעולם לא הרגשתי מושפלת או התנשאות..ואם הרגשתי כעס או משהו אחר תמיד תמיד היה מקום להסבר, להבנה, להכלה.. היה לי יום משמעותי וחשוב. הצום עוזר לחשוב ולהרהר...אז תודה אודי על אהבת חינם..ללא תמורה תרתי משמע.... אהבה - מילה גדולה שהייתה לי תמיד קשה להבנה ולהכלה...ופה מרגישה אהובה. זה נדיר אצלי😏להרגיש אהובה...אז תודה לכולכם. ולך אודי המכיל, המזמר ובעיקר המרגיע. אוהבת אותך במובן הכי פשוט של המילה...אולי מעיזה לומר זאת בפעם הראשונה פה. תודה לך.

הי מיכל, כתבת על השיח ברשתות ותראי את הכיוון האסוציאטיבי והאמיתי שלי יש לי שיח (צומח) שעטפתי ברשת (בד עם חורים גדולים) וכך אני מגדלת מעופפים מיוחדים. כשהם גדלים ומתחזקים הם, כמובן, משוחררים לחופש. ובו גם סכנות. החיים. השיח ברשתות... :-) לצערי, עדיין מרגישה בין שנואה לאדישות, כמו שהיה אי פעם. בוקר אור, סוריקטה

דווקא שמחה שהגבת...אני כל שנה מגדלת את טוואי המשי והמסכן העש המנוון הזה, אני חושבת לעולם לא יוצא לחופשי. רק מעגל חיים כזה אני מגדלת....וכל כך מתחשק לי לגדל פרפר אמיתי כזה. על צמח עם רשת ולשחרר אולי עוד אגדל כזה...אסוציאציה שלי... ובאשר להרגשתך שחררי אותה מהרשת היא כלואה כבר יותר מדיי זמן, הגיע הזמן לתפוס תחושות אחרות כמו אהובה, אכפתית וחכמה במובן הכי פשוט של המילה..וחוכמת חיים! ממש. תודה לך יקרה.

הגענו לפרפרים :-) מניחה שאת יודעת - טוואי המשי הוא יצור שנוון בכוונה תחילה. אבד לו כושר התעופה וגם הצבעים, והשימוש בגלמים אצל הסינים מאד לא טבעוני ואף נשמע אכזרי למדי. בתלות באזור בו את נמצאת בארץ - המומלצים לגידול (הם חלק מהמרקם האקולוגי, ובכלל עם ילדים זה כיף) הם לבנין הכרוב שצמחי הפונדקאים שלו הם ממשפחת המצליבים ולרוב בוחרים בכובע הנזיר, אבל גם רוקט וכרוב טובים. זנב סנונית נאה (וצמחי הפונדקאים שלו), דנאית הדורה, כחליל הרימון ועוד. לכולם יש אויבים וטפילים וטפילי על בטבע, וגם את זה לומדים דרך החוייה. תוכלי לקרוא בגוגל. זה מעניין ומרהיב, בעיניי. תוכלו לגדל גם צמחי צוף וצמחים בעלי פרחים רחבים ושטוחים, אך לא גדולים מידי, כמה סלעים, בוץ, שמש וגם צל, מקומות מסתור ומגן מפני רוחות - ותהיה לכם גינת פרפרים צבעונית ומעופפת. וקראתי גם את המילים הנוספות שאנסה לעכל. תודות רבות, סוריקטה

תודה, מקווה שהשנה יתאפשר להכין גינה שכזו. ושתהיה לי הרכה נכונה ;)

שלום לקוראי הפורום ומשתתפים פעילים, במצורף חלק מתשובה של דרור להתייחסות שלי לענף ותיק במעמקי הפורום, (לתשובתי אוסיף סימון >) מחבר:ד"ר דרור גריןתאריך:5/5/2014שעה:10:27 צביקה יקירי, > שלום לדרור ולכולם - במעבר חד מיום זיכרון ליום עצמאות שמח אתה ודאי יודע שאיש אינו רואה את ההודעה הזו, מלבד מי שכתב כאן לפני חמש-עשרה שנים. > אכן אבל זאת הייתה תשובה למי שכתב לאחרונה בענף "ותיק" נדמה לי שהרבה השתנה. כשהפורום הזה הוקם נפגשנו כאן יום ולילה, ללא הפסקה, בוערים מבפנים. > אני ממשיך להפגש (לפחות עם א.ב.ץ) פנים אל פנים בנסיון להמשיך את השינוי עליו אתה מדבר בנסיון לארגן ולהתארגן, לאחרונה יצאתי כמלווה (פעמיים) עם קבוצות של אמריקים שבאו למסע בישראל והמסע הזה הביא אותי ועוד 2 חברים להבנה שעלינו לשנות גם בעולם האמיתי ולא רק בעולם הוירטואלי ובינתיים התבגרנו, > לצערי עוד לא התבגרתי אלה רק השמנתי והזדקנתי - אני עדיין בן 26 - הגיל בו נתקעתי בלבנון ב 1952 למדנו להשלים עם האטימות של מערכת ה'שיקום', > מי למד? ואיך אפשר להשלים? והבנו שאם לא ניקח אחריות לחיינו איש לא ידאג לנו. > אכן הבנו ולכן התחלנו בהתארגנות ועדיין, כל הזמן מצטרפים הלומי-קרב חדשים, >ברוכים הבאים, ברוכים הנמצאים ולא ברוכים המצרפים וטוב יהיה אם הוותיקים ישובו ויכתבו בדף הראשי, >לאחר זמן של כתיבה בעבר הבנתי שכתיבה בלבד משפרת את ההרגשה אבל לא את המציאות, מציאות שכדי לשנותה יש ליצור מאסה קריטית והצבעה על כיוון שאליו יש לנוע לעודד אותם קצת. >פותר עצמי מהתפקיד של לעודד - מה פתאום לעודד? מה בנוסף לכל אני גם שקרן, רמאי ומאחז עיניים? לא איש בשורות אני !!! מי שחושב שרע לא חייב ראשית לשנות את עצמו ומיד לאחר מכן את הסביבה ואת המערכת ממנה הוא סובל, באם אלטף למישהו את הראש ואעודד אותו/ אותה אני רק אהיה פטרון מתנשא ואם אתה זוכר כתיבתי בעבר כבר אז התקוממתי ממעמד המתנשאים - אני מחפש פתרון ולא פטרון *** > ההמשך היה פרטי ואתייחס אליו בפרטי להתראות, דרור > להתראות צביקה קומיי [email protected] 0522888486 https://www.facebook.com/comay.zvika

מייל שהתגלגל לדוא"ל שלי שלום רב. שמי XXXXXX לוחם ממלחמת הכיפורים. שירתתי בחטיבה 14 בגדוד 184 כטנקיסט. במהלך המלחמה נפצעתי פיזית, ולאחר שנים רבות של בעיות הופניתי לטיפול ביחידה לתגובות הלם קרב. טופלתי קרוב לשנתיים. הטיפול נתן מענה מידיי, אולם לא מושלם. לאחרונה, ולאחר חשיבה מורחבת בנושא של הלומי קרב, והשתתפות במספר סדנאות יחד עם הלומי קרב, הגעתי לתובנה שנחוץ להקים אתר/עמותה למען חיילים נפגעי הלם קרב. לאחר בדיקות מצאתי שאין אתר ייחודי לנפגעי הלם קרב שנפגעו במהלך פעילות צבאית. ישנו פורטל של ארגון נכי צה"ל המאגד בתוכו פורומים שונים ומגוונים. ישנו אתר "כמוני" שהוא רשת חברתית בנושאי בריאות, ובו ישנם מספר פורומים בנושאי פוסט טראומה. קיים אתר נוסף בשם .What2do אתר זה הינו עיתון משפטי און ליין. אתר אחר נקרא "קולות לבריאות הנפש שלך" הכולל נושאים מגוונים בנושאי בריאות הנפש. ישנו אתר נוסף המתרכז אך ורק בזכויות של נפגעי הלם קרב. לדעתי נדרש ומתבקש להקים אתר/עמותה מיוחד להלומי קרב במתכונת של עמותת "ערים בלילה" [שמספר החברים בו הוא 300]. האתר שאני מבקש להקים ייתן מענה לחיילים בשירות הצבא ומשוחררי השירות הצבאי הסובלים מפוסט-טראומה, בין שהם מוכרים או לאו. אתר זה יאפשר להם במה לייצג את עצמם ויותר חשוב, ליצור פעילות אקטיבית בינם לבין עצמם. אתר שייתן מענה בכל נושא אפשרי הקשור אליהם גם בהיבט הטיפולי העצמי בעזרת אנשי מקצוע. לדעתי, חשוב שיוקם אתר/עמותה או גוף שייצג את אותם שסובלים מ ptsd עקב אירוע צבאי\מלחמתי. ישנם 4000 חיילים, וחיילים לשעבר שמוכרים כ ptsd. המעגל מתרחב כאשר כוללים את בני משפחתם. הורים, ילדים, בני זוג, וגם את אלו שלא מוכרים, אך סובלים. הפוטנציאל הוא גדול מאד. שוחחתי עם גורמים מקצועיים גם בצבא, ובאקדמיה. התגובות שקיבלתי הם חיוביות ביותר. השאלות המתבקשות לפני הקמת אתר מעין זה הן: עד כמה אתר כזה יהיה בשימוש של הקהל שבשבילו הוא מיועד- האם זה מקום לשיחות או תמיכה (דרך קבוצות תמיכה וירטואליות)? מקור לידע ומספרי טלפון? מקום לשים מאמרים או כתבות מעניינות? על מנת לבדוק את הנושא חשוב לי לבדוק את הנושא עם הקהל הטבעי של אתר כזה- המתמודדים ובני משפחותיהם. לברר האם הם היו רוצים אתר כזה? האם היו טורחים לגלוש בו?, ואם כן, מה היו רוצים שיהיה באתר כזה? אני פונה אליכם במטרה לקבל תגובות, הצעות, רעיונות. אשמח לכל תגובה. המטרה הראשונית שלי היא קודם כל ליצור קבוצת חשיבה ראשונית, ולאחר מכן לאחר גיבוש הרעיון הכללי לפנות לאמצעי המדיה השונים, כדי ליצור גישה מסיבית לכל נפגעי הלם קרב. נ.ב. השתתפתי כמוכם בסדנת הקולנוע שנערכה לאחרונה בנט"ל בברכה, ותודה XXXXX

עמותות צצות כמו פטריות אין ספור תוכניות טלויזיה וכתבות בעיתונים חשיפה ציבורית מסיבית סדנאות קולנוע פרסומים יומיומים והבחור מחפש אתר/עמותה ורעיון איך לפנות לאמצעי המדיה השונים?

אני כחצי שנה בטיפול דינמי ראיתי המון שיפור במהלך הטיפול אבל לאחרונה נוצר לי כעס על המטפלת שלי אני מרגישה ממנה התנשאות אם עולה נושא לדיון במהלך השיחה היא ישר תמיד יודעת מה הכי נכון ותגבה במחקרים וכו אותי אישית זה מתיש ברמה שאוותר על דעתי כי אין לי כח להתווכח איתה כי היא יותר חכמה ויודעת ממני וזה גורם לי להרגיש ה״טיפשה״ ולא יודעת חשוב לי לציין שאני לא נתקלת בהרגשה הזאת בעוד סיטואציות בחיים אני יודעת שהכי נכון יהייה לפתוח את זה מולה אבל די ברור לי שזה ישר יושלך עלי מה כביכול ״בעייתי״ אצלי שגרם לי להרגיש ככה מעין לופ כזה שבו תמיד הבעייה תהייה אצלי יש מצב שזה באמת נכון והבעיה אצלי כי בכ״א אני המטופלת והיא המטפלת יודעת יותר אבל זה גורם לי ממש ריחוק עד לרצון להפסקת הטיפול מה אפשר לעשות? אשמח לעצה