למלי ..

מלי .. מלי .. היית חסרה לי.נעלמתי גם מפה.. מידיי פעם הבאתי את עצמי .. אבל בקטנה ככה .הרגשתי ככ בלי מילים .. הכל מרגיש בי ככ שחוק ..כן ..שוב אני .. שרית ..עם המילים הבנאליות האלה .. מביאה את עצמי לכאן .. ומרגישה מבעבעת בתוכי .. לא יכולה להכיל את הכאב הזה ..לכודה בו. מבוהלת.השינוים שאני חווה עם עצמי ובטיפול ..ככ דרמטים. אני לא יודעת מי אני ..מלי .. מה אני בכלל?.. עומס רגשי .?! כן. עצום!!!! והמחשבות שלי מלי ..באות בי והולכות .. ושוב באות לתוכי והולכות ..אני לא מצליחה להתרכז .לאחוז במחשבה אחת ולהשאר איתה.. אני מפוזרת. אין לי במה להאחז.. כל הכוח שלי נגמר ..מי אני מלי ?.. מה עשו לי ... ? איך אני מושפעת מזה היום?... הכל השתנה בי ..ואני מוצאת את עצמי בחודש האחרון חושבת המון על מוות . אני בהיסטריה מעצמי.איך זה שאני שוב בדרך הזו .. שמכוונת אותי להרים ידיים.. החלומות חודרים.. הזכרונות עולים .. ואני לבד ..(או לפחות מרגישה ככה) לא מצליחה לשתף.. לכודה בתוכם .. ואין לי איך להעזר .. מצד אחד כל היום חושבת טיפול .. רוצה אותו שם לידי, מגיעה .. לא מבטלת .. כמעט 3 שנים של טיפול ומעולם לא ביטלתי .. הגעתי מפורקת בכל מיני צורות אבל הגעתי , אבל מנגד .. שמגיעה לשם .. לא נאחזת במה שצריך.. שותקת.. כועסת.. בועטת.. אופפפ... אחד גדול כזה .. של דיייי.. אין בי אמביציה?..נגמרה ?..יש רצונות קטנים אבל הם נבלעים איפשהו ?.. לא חושבת כלום . היום כאילו ורק מרגישה .והרגשות כואבים . אני מחכה. לא יודעת למה . .אבל הקשר שלי .. בטיפול שם.. הולך ונפרם..מפחדת .ואין את מי לשתף באמת .. זא לא מצליחה לשתף אותו .. איש השיחות שלי שהכי קרוב אליי הוא גם הכי מאייים עבורי ואני .. מה אני ?...ממשיכה בתהליך של עצמי ?.. איך ?... לבד ?.. מרגישה ככ לבד בתוך כל התהיות האלו .. ולמרות שהוא מזמין אותי לדבר .. ומזמין אותי להשאר.. ומזמין ומזמין ומזמין ..אני מרגישה אותו מפוהק ממני , מתוסכל .. פחות מאמינה שהוא באמת מכוונן ושם עבורי ..אתמול בטיפול הוא דיבר שוב על טיפול תרופתי ..הרגשתי אותו ככ שונה .. הייתה חסרה לי רגישות שלו .. הוא עיצבן אותי .. הוא מבקש שאחשוב על זה במקביל לטיפול .. שלטענתו אני בדיכאון.. ?! טוב שיש הגדרות .. ושאני לא מתפקדת .. הרגשתי אותו כמו אמא שלי .. כאילו לא שם בשבילי .. הוא רק מנסה לכסות את עצמו כדי שלא "אמות" לו בטיפול .. בעעע... לפני שיצאתי אמרתי לו אל תדאג אני לא אמות לך בטיפול .. אחכ סימסתי לו שלא אגיע ביום ראשון .. והיום הוא סימס בחזרה שבכז הוא מציע שאגיע ..וכתבתי לו כן .. גם אני חושבת שאגיע אם לא בא לי למות מהסיבות הלא נכונות ..רגשי אשמה בגללך מהטיפול האחרון. מה יש לכם..התשובות הממוסגרות האלה .. בכז..אני .. אני נגד .. כל דבר שמגיע אליי ממנו ובכלל ..אני נגד.. בועטת .. הפכתי ל"ילדת כדורגל"... בועטתתתתתת הנופים שלי משתנים ככ מהר .. המעברים האלה ככ חדים.. כל רגע מתגלה משהו חדש בי .משהו חדש שנתקע בי .ונשאר רק איתי. ואת יודעת מה מלי..אני מנסה לתהות לגבי "דלק הפעולה שבי" מי זה שמפעיל אותי ?מי זה שאמר שצריך תמיד לעשות ?.. אולי איני צריכה לעשות כבר כלום ?... אולי דייי כבר עם הניסיון למלא את האין העצום בתוכי ... אולי צריך להבין שהאין הזה מעולם לא יתמלא .. נממאס לי ללמוד את הצורך הפנימי הזה שבי .. דייי .. רוצה להפסיק את המחויבות הזו לקשר התלותי טיפולי הזה .. נמאס לי עם חוקים וגבולות ומסגרת .. נמאס לי שהכאב שלי צריך להדבק לכללי טיפול..ב50 דקות.. דייי לדרשנות הזו .. מעצמי .. כן מעצמי .. זהו .. דייי נמאס לי מ"הסמכות" הזו מולי בטיפול .. זה מחזיר לי את הילדה הקטנה שבי שמוצאת לה דרכים עקומות להתסתדר עם סמכות.נזכרת איך תמיד פחדתי מ"סמכות" בבית ..בחוצ..התעלמתי ממנה , לא הקשבתי לה ..לא ראיתי בה, לא הצטרפתי אלייה , התחבאתי ממנה , למדתי לעשות מולה מניפולציות ..למדתי להחביא את הכאב שלי מול דמויות "סמכות" .. והיום אני בטיפול .. מרגישה שאני נצמדת .. לאיזה שהם כללי ברזל ..כאילו עובדת על אוטומט .. חיילת .. והכאב שלי כבר לא עומד בזה...קורה לי הרבה שאני יוצאת מפורקת מהטיפול .. מלי מפורקת ברמות .. הגוף נתקע , קופא , תחושת בחילה , כאבים עצומים במפשעות .. וצריך לקום לשחק אותה שהכל בסדר ולהמשיך למעבר הבא המציאות האמיתית..לא מסוגלת ..אני צריכה רגישות יותר.. "חופש" .. אני צריכה להרגיש יותר .. אוףףף לא יודעת למה אני מתכוונת אפילו.. נדמה לי שאם הייתי מרגישה פחות "סמכות" מולי ..יותר בגובה העיניים .. פחות פחד מזה שמולי של אין יכולת להתמודד עם מה שאני חווה .. אולי אז הייתי מרגישה שותפ בדרך במלוא מובן המילה. אולי אז הייתי מצליחה להרפא .. לעזור לי .. אבל המחסום הזה .. מדמות שנצמדת לשעה טיפולית .. שנותנת לפי כללים .. זה מהווה איום לרגש שלי .. לכאב .. לא מאפשר לי להתמסר בצורה הטובה .. את מבינה אותי ? וזה הולך ומתבהר בי ..יש בי הבנה עמוקה ביותר לגבי "רוחבה" האינסופי של ההכלה שאני צריכה .הבור בתוכי ככ עצום .. 20 שנה .. של אין .. אינאמבא אין משפחה .. זה משהו שאי אפשר יהיה למלא נכון?... אז איך מכירים במה שכן אפשר לתת ?.. שהוא יכול לתת לי ?..ולמה זה אפ פעם לא מספיק ?...יש בי כוחות זרים שמנהלים אותי .. איך מנהלים אותם בפחות מלחמה והתנגדות בתוכי ?..איך לוקחים לידים את המושכות ..ומנהלים את כל הכוחות האלה בי ?... תודה שאת פה, קוראת ..ומכילה את הכאב העצום ..והתהיות הככ לא ברורים. לילה רגוע ?.. הלוואי. שרית

שרית יקרה. אני שומעת את הטלטלה הנפשית שאת עוברת, וחושבת על הקשיים שאת מביאה - לכאן, לטיפול. את מדברת על מיכל, ומזכירה לי שמיכל חייב להיות כזה עם גבולות ודפנות, אחרת הוא לא מיכל טוב. אני חושבת שאולי את מרגישה כרגע את הדפנות והקרקעית (שבלעדיהם, כאמור, זה לא היה מיכל) ונלחמת בהם. אני תוהה במה ובמי את נלחמת, מה יש בגבולות הללו שכ"כ מתסכל אותך, מה יש ב"יש", שמפתה אותך לחשוב, להזכר ולהאחז ב"אין". אני חושבת שהמצב שבו אני נמצאת כרגע הוא בוודאי משמעותי וחשוב להבין אותו. אני מניחה שאת מפעילה את כל ה"ארטילריה" המוכרת שלך - לא לשתף, להשאר לבד, להיות "הילדה הטובה" מחד, ו"המורדת הבועטת" מאידך. ומתחת לכל זה כנראה קורה משהו בעולמך הפנימי, בקשר הטיפולי, בחייך, שמפעיל את כל אלה. בוודאי אין לזה תשובה פשוטה או אפילו תשובה אחת, אבל כן יש כאן מצב שמזמין סבלמות, התעקשות והרבה הקשבה - שלך לעצמך, ושל המטפל אלייך. אני מקווה שתצליחו לשרוד את זה ביחד, ולמרות התחושות הקשות שלך, אני חייבת להודות שאני מאוד מאמינה בך ובתהליך שאת עוברת, ובתוכי יודעת שלמרות המשבר, את ממשיכה קדימה (בועטת ולוחמת זה די קרוב, לא?). המון בהצלחה, ושבוע אפשרי יותר... מלי.

וואלה .. מלי ככ צודקת.. מיכל... צריך שיהיה עם דפנות .. קרקע .. ושיהיה סגור מכל כיווניו בכדי להכיל טוב.. אבל משהו שם .. במיכל הזה .. מלחיצ ככ .. סגור מידיי .. לא נותן מספיק אויר לנשום .. חוסר שליטה .. תלותיות .. לא יודעת ..מה את אומרת ?... יכול להיות ?.. בכז.. תודה על האמונה בי .. בדרך .. במטפל.. זה מחזק .. נותן כח .. להאחז קצת יותר .. לתפוס .. עוד קצת לפני הנפילה .. משהו כזה ..שלא לשבור את הכלים .. אני מניחה שאגיע ביום ראשון לטיפול למרות.. אולי אצליח לדבר את הדברים שכתבתי לך .. ולהרגיש פחות כלואה איתם בתוכי . אמשיך לעדכן שתהיי פה בחמישי . תודה על מה שכתבת .את בהחלט נוגעת.. שרית