יאוש

בחודשיים האחרונים אני חשה עצבות תהומית, שאיני יכולה לשלוט עליה. התחושה מלווה בהרגשה מוזרה של זרות של העולם . כאילו משהו לא מוכר. כל לילה אני מתפללת שהשינה תימשך לנצח. אבל אני קמה מחדש לתהומות, לעוד יום שיגרתי.. שום דבר לא חשוב באמת..אני באמת מרגישה שמיציתי. אין כעס על זה, פשוט הרגשת מיצוי אמיתית.אפילו בעצם לא עצבות- פשוט מיצוי. בלילות, אני מנסה בכח המחשבה לעצור את פעימות ליבי, בתקווה שמתישהו זה יצליח. כדורים לא עשו את שלהם (שכן ניסיתי ולצערי לא הלך)- פשוט להעלם!!!!למה אלוהים לא לוקח אותי אליו!!!!!!!!

שלום לך את כותבת על הרגשתך בחודשים האחרונים, אך אינך כותבת איך הרגשת מוקדם יותר והאם קרה משהו שתרם או גרם להרגשה הנוכחית. אני מבין שאת סובלת, אבל בניגוד אליך אני בכלל לא משוכנע שמיצית או שאין לך אפשרות לשפר את הרגשתך. נשמע לי שאת סובלת מכאב נפשי ממשי, כזה שיש צורך בניסיונות טיפול אינטנסיביים על מנת להקל עליו. אינני יודע האם את שוקלת טיפול תרופתי, או פסיכותרפיה, אבל ברור לי שכל עוד לא מיצית את כל האפשרויות הרי שמוקדם מידי להתייאש. הייתי מציע לך לפנות לטיפול, לבחון את האופציה התרופתית ולהעזר בשיחות - ורק לאחר מכן לבדוק שוב את שאלת המיצוי והייאוש. להתראות דוד

אז ניסיתי טיפולים (די בכח) לאור ניסיונות חוזרים ונשנים שלי לסיים את הגיהנום בו אני חיה. אני שונאת בני אדם באופן כללי, העולם הזה דוחה אותי, שונאת אפילו את האויר פה. למעשה עכשיו כביכול אני במצב מצוין, חזקה מתמיד..אף אחד לא באמת יודע מה עובר עלי..כולם חושבים שעברתי את התקופה הרעה.מצליחה . תבין, אני מרגישה בתוך תוכי ובאמת ובתמים כי אלוהים רוצה אותי איתו..ששם יש לי יעוד יותר טוב..אני פשוט מרגישה שאלוהים נתן לי עוד קצת זמן כדי שאוכל לסיים את חיי לא בשפל אלא דווקא ממקום של חוזק. לא היה צריך לקרות כלום- אני פשוט באמת מאמינה שמקומי כבר לא כאן... אני מקווה שאלוהים באמת ירצה אותי ויקח אותי אליו. נראה לי שהוא באמת אוהב אותי.ורוצה שאני אהיה שלו..... טיפולים,פסיכולוגים,תרופות- תסלחו לי כל חובבי הפסיכולוגים- אבל בסופו של דבר- הם לא רלוונטים בכלל בהחלטות שלכם.