מלי,

מה שלומך , מלי יקרה ?.. אני .. הממ.. הטיפול עמוס אצלי , הכעס על המעבר עדין קיים וחי בי .. כן ..דייי לעסתי אותו .. טו מאצ .. הוא אמור להיות מעוכל לבליעה כבר לא?..:-) מסתבר שלא. אני עדיין שומרת כעס , יושבת שם בשתיקה רועמת.... רוצה ככ לדבר .. לספר לו מה עובר עליי , ועובר ככ הרבה , הימים עמוסים רגשית , ההתמודדיות , הגוף שכואב , אבל אני מגיעה אלייו , כאילו מחייכת , רוקעת באמת ברגל על הרצפה , אומרת לו ששותקת בכוונה כי עדיין כועסת ,מנסה לפגוע בו .. והוא מאפשר .. להיות שם עם זה .. הזוי. הלילה עברתי טלטלה .. היה אתמול טיפול בשעה מאוחרת , כן כבר כתבתי לא מתאקלמת עם השינוי .. הלילה היה קשה , הקאתי .. , וכאבי בטן איומים ..של אחרי טיפול , לא יכולה להצביע מולך על נקודה למה - אבל זה פשוט עומס.. את יודעת מלי , בתוך כל הלילה הלא פשוט הזה שחוויתי , בתוך כל זה והכעס שלי אלייו , הזוי - אבל חשבתי רק עליו ! חשבתי על הטיפול , על כל הרגעים הקשים שחווינו יחד עד היום, ועברנו אותם , ואיכשהו תוך כדי בכי ,לסירוגין, נרגעתי , נזכרתי שככ הרבה בזכותו , הוא לימד אותי לנשום יחד עם הכאב, הנשימה אמנם כזו "כבדה" אבל יש נשימה .. כזו שגורמת לפחד לעבור , לגל הסוחף הזה להתמתן, אני חושבת שהוא לימד אותי בביחד איתו בקשר הטיפולי שאפשר גם אחרת, שאפשר להסתכל לכאב הנוראי הזה בעיניים , מבלי רק לדבר , רק מהנוכחות של להיות שם איתו , שאמנם אין נשימה ..ואמנם הכל נראה נסחף בסערה אבל שאני לא (רק) לבד עם זה. אוי מלי , אני מרגישה ככ שהשתניתי בתקופה הלא קטנה שלי מולו בטיפול , אני מרגישה בעוצמות חזקות כאלה את ההזדקקות שלי לדמות חיצונית כזו , לדמות שלו , לדמות נוכחת , שתעזור לי לדעת מי אני באמת , שתעזור לי לחזור לעצמי .. אני יודעת שאני כועסת עלייו ובועטת בו בכל דרך אפשרית, התנהגות משוחזרת של ילדה קטנה שהייתי .. כזו שבועטת במבוגר שלידה , שעדין לא מאמינה באופן טוטאלי .. מתמכר .. אבל יחד עם זאת זה ככ אבסורד כי עם כל החלקים האלה הלא מסתדרים בתוכי אני ממשיכה להגיע אלייו , ממשיכה להביא את עצמי עם הכעס, אני מביאה את עצמי מולו ככ אמיתי .. עם כל ההקאה הנפשית המגעילה הזו , עם כל הפערי חוצ / פנים שיש לי ..כלפי חוצ נראית בסדר לחלוטין , לא בחורה טיפשה ככ , מוערכת על ידי אחרים , נראית טוב .. אומרים אפילו יפה .. פשוטה כזו לחלוטין .. בטח לא נראית אחת כזו שחווה באמת את כל הסערות האלה , תפקודית כלפי חוצ לחלוטין .ובפנים מבעבעת. אני כותבת לך עכשיו ואני מרגישה ממש כאבים חזקים בבטן התחתונה .. שריפה איומה שרק דרך הכתיבה , אלייו בסמס , אלייך כאן .. אני יכולה לאפשר לעצמי להרגיש הקלה , כאילו ועוד מילים ועוד ועוד מילים .... כאילו ועוד נוכחות רק זה מה שירגיע את השריפה הזו.. אני מנסה לעזאזל .. להבין מה לי ולכל הרצונות הלא נורמלים האלה , מה לי ולכל המילים הלא מובנות ?...מה נסגר איתי ?.. מאיפה זה בא לי ? פאק , הרי באמת .. כרונולוגית בגיל את יודעת אני בת 31 , כבר ממש לא קטנה , אמא לילד בן 5 , .. והנה מרגישה עוד ככ הרבה חוסר אונים משוועעעעע , שבהם חסרה לי ככ דמות ה"אינאבאמא" החזקה הזו שתצליח להחזיק אותי מכל מה שעברתי , את יודעת מה אני מרגישה שאני עושה .. עכשיו .. זה כאילו אני מסווה את עצמי פה..גם מולך , גם מולו בסמס הקבועים.. משתמשת בילדה הקטנה שבי , זו שמחפשת מחסה .. בית .. בקונוטציה של רק בית - חמים ומוגן. עכשיו שבשבועות האחרונים אני ככ חשופה ופגיעה בגלל כל הטלטלות שאני חווה אני שואלת את עצמי שוב ושוב .. מה זו בעצם דמות חזקה ?.. דמות אמאבא שחסרה לי ככ ? האם מלי, אפשר בכלל לחוות אמיתי כזה דמות נוכחת ויציבה באופן קבוע ולא רק דרך טיפול ?.. האם זו יכולת שאפשרית באופן קוסמי להיות איתי ברגעים של ספיגת קשת רגשות הקשות שאני מעבירה בזמן און ליין ?.. האם זו המסוגלות המיוחדת הזו של להיות איתי ובשבילי גם כשאני בועטת , בלתי נסבלת , מבלי בעצם להחזיר לי כמוני - כמו שאני מתנהגת ?.... ואולי מלי .. אין בכלל דבר כזה .. דמות "חזקה" , נוכחת.. מיטיביה שיכולה להיות באמת כזו שתשאר לאורך של שנים .. הרי אבאבא שלי כשלו בכל רמ"ח שאפשר .. האם זו דמות שיכולה להיות רק נטו קשורה לקשר טיפולי ?.. רק כזו שיכולה לסחוב את "המשא הכבד" הזה שאני מעבירה בנוכחות מיטיבה ?.. רק בטיפול אפשר לקבל אהבה עוטפת ולא חונקת ?.. .כזו שמקלה וגורמת להתקדם הלאה ולשחרר מחסומים?.זכרונות? כאבים?. כזו שנשארת בדיוק כמו שצריך .. מבלי לחדור פנימה בצורה חודרנית ופולשנית מידיי ?... .האם זה מה שנקרא רחב מוגן ?.. זהבכלל משהו מציאותי ?... או בועת אשליה נטו ?... מה זה טיפול בעצם ?... אוי מלי .. כמה תהיות .. אפס תשובות .. הקשר הטיפולי שלי ככ מורכב , ככ עמוס,ככ מלא רגשות ותחושות גם כאלה שלא נעימים .. ככ תופס מקום בחיי, ככ מעייף אותי.. טיפול מעייף אותי ככ .. את יודעת , כמה כח , כמה חלקים בריאים צריכים להיות בתוכי כדי שאמשיך להאבק ולא אתייאש מהעומס הזה ?...ואיפה הם שצריך אותם במציאות ?...למה הם מושכים אותי רק לטיפול ?.. טיפול הוא מציאות ?.. בחיי שאיש השיחות שלי מנסה .. לתת לי מרחב מוגן כזה שמאפשר עבורי , כזה שמעולם לי היה לי .. אני ככ יודעת ויחד עם זאת ככ מפחדת..מפחדת ממנו , ומנסה להדוף.אין לי כוח ללוחמנות המתישה הזו .המאבקים הפנימים האלה שוכחים שיש אדם חי בתוכי ..אני לא מבינה איך יש בי איזה קול קטן שמושך להאמין שאולי יכול להיות ריפוי דרך מילים ? דרך נוכחות זרה ?.. דרכו?.. הזוי מלי .. בחיי שהזוי .. כמעט 3 שנים של טיפול .. והדרך עוד נראית ככ ארוכה .. אני לאיודעת איך הוא מצליח לסבול אותי שם ..איך אני סובלת את עצמי . בחיי שאני לא יודעת . ועוד יותר מזה .. לא יודעת מה אני בעצם רוצה ממך .. כאן עכשיו , כותבת ככ הרבה , מציפה , הכל עמוס על הכתב , עוברת מדבר לדבר , נשמעת ככ לא מובנת .. אה?.. בא ל נורא לחבק אותך . מבלי באמת להכיר אותך . רוצה גם את איש השיחות שלי לחבק ..חיבוק חזק כזה .. של .. תהייה איתי .. גם שאני לא נסבלת .. אני יודעת שלא אעשה את זה .. כדי לשמור על הטיפול .. אבל ככ רוצה את זה .. להרגיש .. תודה שהקשבת לי מלי . שבת נעימה וטובה . שלך, מכל הלב, שרית.

שרית יקרה. אני שומעת את השאלות והצרכים שלך מכל מילה שכתבת - מבלבלים, עוצמתיים, מרגשים, מבוהלים, מעורסלים. כ"כ הרבה רגשות שלאט לאט לומדים למצוא את המקום הנכון, "המגירה הנכונה" בטיפול ואז גם בתוכך. נדמה שהיית בכ"כ הרבה קילקולים והרס, שעכשיו צריך לשקם, להתגבר, לבנות מחדש, וזה קשה, ועם זאת - כ"כ מעורר תקווה. 3 שנים בטיפול, רק 3 שנים, והרבה שינויים, ודרך ארוכה שעוד היית רוצה לעשות. ובכל זאת, אני מרגישה כמה את חווה את עצמך ואת האחר באופן שונה, אולי לא סתם את כ"כ עסוקה בשינוי החדר - נדמה לי שלאט לאט את מרגישה שיש בית לרגשות, לחוויות, למשאלות ולצרכים שלך. מקווה שבתוך הבית הזה תוכלי להרגיש יותר ויותר בנוח, יותר ויותר בטוחה, יותר ויותר שייכת... לילה טוב, מלי.