לדוד

בוקר טוב, מרגישה כל כך רע ויותר ויותר חושבת שהטיפול לא מתאים לי. גורם לי למחשבות שליליות ולרחמים עצמיים. מרגישה כל הזמן בהשוואה : למטפלת, לאנשים הנורמליים וזה רק מביא אותי ליותר ייאוש. לא מצליחה להגיע לאיזשהו שינוי בעצמי. הכל רק הולך ונהיה גרוע יותר, גם בחוץ וגם בפנים... דנו על זה בטיפול אבל גם הדיבורים על זה לא מובילים לשומקום ואחרי פגישות , מרגישה בושה וחרטה עמוקה שחשפתי ואולי שהגזמתי ורוצה להיעלם ולא לחזור יותר. רק שם נשאבת למקומות האלה של הרס עצמי מה אתה חושב?

שלום x את שואלת מה אני חושב, ואני חושב שנשמע שאת בתקופה קשה, ושקשה לך לראות בתקופה כזו אפשרות של שינוי או של תקופה טובה יותר בחייך. ודווקא בתקופה כזו הייתי מחזק אותך להישאר בטיפול, זה בדיוק הזמן שניתן להיעזר בטיפול גם כאפשרות לתמיכה וגם כמקום פוטנציאלי לצמיחה. אני מבין שאת מרגישה שחלק מהקושי מגיע בשל הטיפול ושרק בו עולה המקום של ההרס העצמי. אני תוהה - האם זה לגמרי נכון? והאם מדובר אכן במשהו שנוצר בשל הטיפול, או במשהו שהטיפול מסייע לחשוף ולהעלות על פני השטח? אם אכן מדובר באפשרות השנייה, הרי שיש לך הזדמנות פז: דווקא ההופעה של הרגשות הללו בתוך וביחס לטיפול יכולה לעזור לך להביט בהן בצורה ישירה, להבין מהיכן הם מגיעים ואולי גם להפחית מעט מכוחן הרע עלייך. כך ששוב, לפי תיאורך בהחלט הייתי ממשיך בטיפול ומנסה להפיק את המיטב מהסיטואציה הלא קלה - אך החשובה פוטנציאלית - שאת בתוכה. להתראות דוד