.

נשארתי לבד לבד לבד היא האחרונה ברשימת הנימאס ממני סוף סוף אפשר לקפוץ נחיתת אונס בלי מצנח כמה אירוני אני רוצה נחיתת אונס רוצה אבל רק כנחיתה אז לפני שהיא תגיד את מה שהיא לא מספיק אמיתית להגיד בקול הנה אני נהנת מזה את לא יודעת עד כמה היא לא מבינה ולא תבין אף פעם לא רוצה להסביר יותר כלום הרי תמיד אני אשמה עזבו אותי לנפשי מותר לי למות כמו שלה מותר לחיות מותר לי להרוס ולפגוע כמה שבה לי עם שליטה בלי שליטה זה בעיה שלי לא צריכה שירחמו עליי לא צריכה שישמרו עליי ולא צריכה שיחזיקו בי בשביל להגיד היא עומדת לעמוד כשהרגליים רועדות ללא הפסקה מעדיפה ליפול ולא לקום החיים האלה מסריחים ורקובים מהשורש אין לי מקום בהם גם לא בשוליים מה פה לא ברור שונאת שהקשבתי שונאת שהאמנתי שונאת שנתתי לך להתקרב שונאת שונאת שונאת

שלום נקודה אני שומע שאת מרגישה עכשיו בעיקר בדידות ותחושת נטישה. אני לא מזלזל בכאבך או מתיימר להבין אותו לגמרי. אבל כן היייתי מציע לך לבדוק את האפשרות, למרות השנאה והכעס והרצון להסתדר לבד, לנסות בכל זאת להחזיק מעמד בביחד ולבדוק, בתוך הטיפול, לא מחוצה לו, את התחושות הקשות העוברות עליך עכשיו. להתראות בינתיים דוד