חשש לחברה

שלום רב, יש לי מכרה שגרה בצפון. היא סובלת ממחלה כרונית ועומדת בפני ניתוח קשה ומשמעותי. היא אם לילד קטן והשבוע בעלה החליט לעזוב את הבית. היא נמצאת בבקרים באשפוז יום נפשי ובערבים היא לבד עם הילד. לפני כשבוע היא כתבה בפורום שלנו (תמיכה למחלה הכרונית שיש לנו-באתר אחר) שהיא בלעה הרבה כדורים. והסתבר שלאחר מכן היא נסעה לביה"ח והיא בסדר. אני בקשר טלפוני איתה ואין לי אפשרות לבקרה (גם אני חולה). אני מאוד מודאגת ורוצה לסייע לה איכשהו. אני מרגישה שהיא קוראת לעזרה אבל לא יודעת מה היא צריכה.מה אתם מליצים לי לעשות? אני לא יודעת איך לעודד אותה למרות שאנחנו חולות אני לא ממש חברה שלה. יותר מכרה מהאינטרנט אבל אני מרגישה מחויבות כלפיה ויש לי חרדות ממה שהיא עלולה לעשות. אני חושבת שהיא לא תפנה לעזרה סוציאלית בעיר מאחר והם עלולים לקחת את הילד. אני לא יודעת כמה להתערב ועד כמה היא בכלל צריכה אותי. אין לה קשר טוב עם הוריה והיא לבד בערב, ישנה עם הבן ולוקחת כדורי שינה. היא בחורה צעירה ומאוד אנטיליגנטית ומשכילה אבל נראה שהיא נמצאת ביאוש ושרויה בכאבים חזקים ולא מצליחה להרים את הראש מעל למיים.. גם אני עוברת ניתוח עוד שבועיים אז אני גם לא כ"כ פנויה נפשית ומרגישה אשמה שאני לא נוסעת אליה. איפה ניתן לקבל עבורה עזרה? מה לעשות? תודה רבה

שלום שרונה. החרדה והקושי שלך ניכרים מהמכתב, ואני מרגישה שאולי את לוקחת על עצמך קצת יותר ממה שאת יכולה, או צריכה, לשאת. החברה שלך היא אדם מבוגר, והיא מטופלת במספר מסגרות שאמורות להיות אחראיות ולשמור עליה. אם את מודעת למצב חרום שנדמה לך שאינו ידוע לגורמים המטפלים - כדאי וחשוב שתיידעי אותם. אם זה ידוע (ואני מעריכה שכן) הרי שנותר לך ללוות את חברתך כחברה, כמי שמתעניינת, אכפתית, מושקעת רגשית. ועם זאת, חשוב שתכירי גם במגבלות שלך, ובאחריות שיש לחברתך על חייה. אינך יכולה או צריכה להיות המטפלת שלה, וגישה כזו לא רק נועדה לתסכל ולהכאיב לך, אלא גם מעבירה לחברתך מסר שהאחריות איננה שלה, וזה מסר מסוכן בעיני. אני חושבת שדרך הקשר ביניכן את אולי מבטאת את המשאלות והצרכים שלך כעת - שידאגו לך, שילוו אותך, שיהיו איתך, ונדמה לי חשוב שתבררי לעומק האם העיסוק בחברתך בא ממקומות של בדידות, חרדה או כאב שאת עצמך מתמודדת איתם, ושדרך הטיפול בחברתך, אולי, את מנסה לעבד ולענות עליהם באופן כלשהו. תהיי בריאה ותרגישי טוב, מלי.