יורה לעצמי ברגל

שלום לדוד (כך אתה כותב נכון?:-) דוד, יש לי כמה סוגיות/שאלות/קשיים/פתלוגיות/תהיות/ בנוגע לקורה אותי בטיפול שלי. ראשית, ביקשתי מהמטפל שלי להוסיף פגישה שניה, בעקבות קושי כלכלי הוא בא לקראתי עם הנחה בתשלום. אין טענות, כמובן שהייתי אמורה להעריך, יותר נכון מעריכה זאת. מנגד, יצאתי מהפגישה שבה דוברה ההנחה בתחושות מאוד לא טובות. הרגשתי מושפלת, זיוף, הרגשתי כאילו אני תלויה בו באופן כזה שצריכה שיעשה לי טובה עם הנחה. דיברנו על זה – הוא טוען שהוא לקח תחושות אלו בחשבון טרם החליט על הנחה, ושאינו מרגיש שעשה זאת מתוך "עושה לך טובה" או מרחמים (חלילה). עדיין, המילים שלו לא ממש הרגיעו/נגעו או שינו משהו בתחושה. זה לא יהיה מוגזם אם אומר שאף מצטערת שהעליתי סוגיה זו לאוויר, הייתי אולי מעדיפה להישאר במתכונת של פגישה אחת ולו כדי להרגיש ששולטת גם אם מלאכותית בטיפול ובי. עולות בי תחושות (שכנוע עצמי כמובן:-)..) של – לא צריכה אותו, מי צריך את ההנחה הזו, ועוד כל מיני מילים המנסות להשחיר את נוכחותו האהובה בתוכי. טוב זו בעיה אחת. בעיה אחרת – בפגישה האחרונה הערתי את תשומת ליבו של המטפל שהוא מריח לי מאלכוהול, הוא טען שלא שתה טרם הפגישה, מה שנשמע לי הגיוני ואף רצוי, הוא שאל אותי מה הוא אלכוהול עבורי... זה לא מה שחשוב, מה שכן חשוב לי דוד היא העובדה שלא מאמינה לו! היה ריח של אלכוהול בחדר וכאחת שמאוד רגישה לריחות בכלל ולאלכוהול בפרט – הטריד אותי שהוא מבטיח שלא שתה בעוד שאני בטוחה בהסתמך על חושי שיש שקר בינינו. לא נעים לי לומר לו בפגישה הבאה שהתחושה שיצאתי איתה היא שהוא שיקר לי. בעיה אחרונה – יש הרבה הסתרות שעומדות ביני לבין המטפל (בגללי) עמלתי רבות להסביר לו עד כמה לא ניתן לסמוך עלי - מה שאני מספרת, בפעם האחרונה שבדקתי במילון קראו לזה שקרנית, כאמור, טרחתי כל השנה ולדעתי די הצלחתי לגרום לו לראות בי שקרנית. העניין הוא שבטיפול אני נמנעת מלשתף אותו באירועים קשים שקרו וקורים לי מתוך קדימון שמלווה אותי בראשי הצועק לי "הוא לא יאמין לך", בו בעת גם אני לא מאמינה למה שהוא, המטפל אומר, כשהוא לובש את כובע האמפאטי והמבין והרגיש הקול בראשי מזהיר אותי על ריח של זיוף באוויר ועל שקר. התוצאה היא שכל מה שאני מספרת יודעת מראש שאינו מאמין לי והדינאמיקה גם הפוכה לכיוון שלו. בקיצור, טיפול בו אוהבת את איש השעה הזה, חוץ מאהבה כנה אליו – כנות אינה בנמצא, אני מניחה שהוא אדם כן וישר אך ראשי הקודח לא ממש מאפשר לי לקבל את ההנחה הזו וליישמה לכדי אמונה. (מתנצלת אם התשתי אותך בקריאה - תשובה קצרה תתקבל בהבנה:-)..)

אולי המטופל הקודם שתה אלכהול או שאולי זה אלכהול לניקוי או שזה סבון ממש גרוע או שהוא לא מכבס את הבגדים מיום קודם או שאולי זה ריח שנובע מרגשות. לי זה קורה לפעמים שריחות מזכירים לי אנשים, רגשות ומצבים וההפך שהם מזכירים לי ריחות ואז אני כמעט יכולה להריח את זה.

פתאום דרך ההתכתבות פה קלטתיאיזה קטע זה שלמטפל שלי אין ריח של בושם תגיד דוד יש למטפלים הוראה לא להתבשם כדי שגם הריח יהיה ניטראלי?

נגרה נגרה נגרה בובה'לה איזה בלאגן :-) אהה... נגרה אני זוכרת שסיפרת על ההתאהבות שלך במטפל הייתי בשוק שסיפרת לו על זה וגם אמרת לו שאת רוצה לשכב איתו נכון? וואללה אחותי איזה אומץ יש לך:-)

איפה קראת את מה שכתבה נגרה על לשכב עם המטפל שלה צרפי לי קישור....

נגרה...היי לך חיפשתי בשבילך ומצאתי ש: ריחות יכולים להיות פלאשבק זאת אומרת שאם את מריחה אלכוהול יכול להיות שאת בעיצומו של זכרון אבל לא זוכרת את האירוע ממש רק את הריח שלו בדרך כלל מדובר בטראומה...ויכול להיות שבאמת המטפל שיקר לך ושתה אלכוהול או כל דבר אחר

negra רציתי להגיד לך שאהבתי את מה שכתבת למטה לדרור תחת "נופלת" למרות שכתבת על כאב אהבתי את מה שכתבת זה ריגש אותי. ביי לך

דוד אהוב כתבתי הודעה לנגרה אולי ראית אותה או שהתפקשש לי? אם העלית בינתיים אז סליחה

אני חושבת: 1)אולי הוא שתה אלכוהול אבל אסור לו להגיד לך... 2) מה אכפת לך מה אכל או שתה לפני הפגישה. 3)פעם הבאה תביאי יין טוב ותשתו ביחד

זה לא יפה שמישהי כותבת על קשיים שלה והפכתם את זה לבדיחה על ריחות.

את יודעת .. ככ מתחברת למה שכתבת .. אבל מנסה להראות לך שאולי הריחות שאת מריחה זה משהו שקשור לעולם הפנימי שלך .. ? ואולי אני טועה ..:-( יצא לי לא מעט פעמיים לחוות אצל איש השיחות שלי .. ריחות כאילו של נמצאים כאן ועכשיו .... ריחות חזקים של סיגריות ..? ריחות ממסטלים ..ריחות חזקים של קטורת .כאילו גראס...הייתי נחנקת בתוכי .. היה בא לי להקיא (כן.. זה הדבר היחיד שעוד לא עשיתי מולו) בחיי שזה הרגיש כאילו והוא עישן סיגר /חשיש .. חה (מטפל מתמסטל לפני..).. ממש בדיוק רגע לפני שהגעתי.. אבל .. זה כנראה שחזר אצלי .. ריחות מהפגיעה שחוויתי כילדה ונערה מולו. הייתי בטוחה שהוא משקר לי , שהוא יודע שיש לי בעייה עם ריחות של סיגריות והוא מעשן כאילו לעורר אצלי זכרונות וכעסים..הייתי כועסת , בוכה , מסתגרת , מתרחקת ממנו ..הייתי מרגישה שהוא לא מאמין לי .. ואם הוא לא מאמין לי לזה , איך זה שיוכל להיות איתי בכאב ולהאמין למה שיוצא ממני ..?! אני מקווה היום ..שבתוכי שאני מאפשרת לו להיות בקול מאמין הרבה יותר בתוכי ..י נרגעתי מהכעס המטורף הזה אלייו ..(זה גם שלב?) הוא הבטיח לי שהוא לא עישן .. שאין ריח כזה ממנו .. שהוא מאמין לי שאני מריחה את זה .. אבל זה שיחזורים של עבר. .אפשר היה לראות במבט עינייו עד כמה הוא אמיתי (יש לי יכולת מדהימה לזהות ..את זה היום) לקח לי זמן לקלוט את זה .. בעצם גם היום ..זה עדין לא מוגן מפני בדיקות וכעסים אבל ..אני לא בטוחה שזה בעוצמות כמו שאת כתבת עכשיו . אני מניחה שבחדר הטיפול הכל מקבל קול וחוויה ככ עוצמתית בבפנים .. עצם היכולת שלי לתת לו מקום וקול בתוכי .. להקשיב לו ולא ישר לבטל אותו כאילו ומנסה לפגוע בי לשקר לי להרע לי .. עצם זה .. יש לי אפשרות לחוות עוד רגשות. מקווה שתצליחי גם את לחוות רגעים שקטים ואמינים יותר מול איש הטיפול שלך. תהיי חזקה , קוראת אותך כאן , לא תמיד מוצאת משהו חכם לומר. שלך שרית

אוי שרית. זו אני שכתבה לך אתמול בשם "כואבת גם" (ולעיתים תומכת בך בשמות אחרים). ההודעה שלי גרמה להודעות לא נעימות שהופנו אלייך, ועל כך אני מצערת. יקרה, לא חוויתי התעללות מינית בילדות, אני כותבת "התעללות מינית" ועורי מצטמרר, אלוהים מה שאת עברת. בכל מקרה, אני מכירה קצת בהסברים על זכרונות טראומטיים ובהסברים פסיכולוגיים למיניהם, יודעת שאין בזה המדובר, לפעמים אני תוהה כך ביני לבין עצמי על המשמעות של האמנזיה של הילדות שלי, אך יודעת דבר אחד בוודאות אבא שלי הוא מהסוג המכה והאלים, ולא אחד שהיה נוגע בילדות שלו. הוא אפילו לא אדם שמחבק. על כל פנים, לפני שאשתפך פה ואהיה רגשנית - תודה על השיתוף, כהרגלך - כן, אמיתי, קרוב ומרגש. כפי ששמת לב (או שלא) דוד לא ממש ענה לי על השאלות, אך בינינו כמעט בלתי אפשרי שלא לחבב אותו. מלווה אותך פה בשמי הרגיל ולעיתים בשם אחר. שלך negra

שלום ל-negra כן, זו הפתיחה הקבועה שלי, את כבר מכירה אני רואה.. כפי שראית ההודעה שלך זכתה להתייחסויות רבות (כאשר חלק מהן עדיין לא הצלחתי להעלות, בשל בעיה במחשב שלי) ואולי בסיום אעלה השערות לגבי הסיבה לכך. אבל מעבר לכך, היה חשוב לי לענות לשאלתך באופן ספציפי. תראי, מכל מה שאת מתארת עולה התמונה הפשוטה מצד אחד, מורכבת להפליא מהצד השני, של היקרעות שלך בתוך הטיפול, של אמביוולנטיות חזקה מאוד מול המטפל ומול מה שהוא יכול לתת. מצד אחד את כמהה להיות מסוגלת לסמוך עליו, לקבל את מה שהוא מציע בלי חשש, ומצד שני זה מעורר אצלך כל-כך הרבה פעמוני אזעקה עד שאת נרתעת והרתיעה הזו מגיעה לכדי תגובות גופניות-חושיות ממש. את פשוט נמצאת במהלכו של מאבק איתנים. בחלקו הוא מתרחש בין הראש, הרציו, ללב ולרגש, השואבים ומתבססים (אני מניח) על חוויות העבר. ומצד שני הוא מתרחש גם כחלק מדרמה פנימית שלך, ללא קשר למטפל - דרמה שלך ביחס לאפשרות של לסמוך על עצמך ולהאמין בך. יש כמובן עוד פנים רבות לדרמה הזאת, שאני לא מכיר מקרוב ובוודאי לא יכול לדעת לגבי כולן, אבל ברורים לי שני דברים: א) שהתהליך הזה חשוב מאין כמוהו עבורך. ב) שהוא קשה להפליא ושאת והמטפל תזדקקו לכל הכוחות והיכולות שלכם, וללא מעט מזל, על מנת לצאת ממנו כשידכם על העליונה. מה יש להגיד? שיהיה בהצלחה ותמשיכי לשתף אותנו. להתראות דוד

נגרה, נגרה. קודם כל, בהמשך למה שכתבת לשרית בעץ הזה - יש לך ראש עם הרבה שכל על הכתפיים. אני בטוחה שאת נבונה מספיק בשביל לדעת שאין לך כוחות כאלה, ולא את שמשפיעה על תגובה שנכתבת על ידי מישהי אחרת. אז גם את לא אשמה/אחראית וגם כל אחת אחרת אינה אשמה. כל אחת אחראית לשימוש שהיא עושה בדברים של השנייה, ואולי זה המקום שבו ניתן להשיג שליטה מסוימת. הזדהות יתר היא דבר לא תמיד הדבר הכי מומלץ ויכול להחליש את שני הצדדים. עכשיו, באותו הקשר של אומניפוטנטיות - אני גם לוקחת את זה לנושא הריחות. רק הצעה של רעיון. קודם כל, כפי שאני מכירה מעצמי, בזמני חרדות, בעיקר אלו הקשורות להתקרבות, חוש הריח מתעצם מאד. ממש יש ריכוז חזק סביב. רוב הזמן הוא מדייק, אך צריך מאד להיזהר מניסיונות לבדוק עד כמה הוא מדייק בשביל להגיע ל - 100%... לדעתי, בעיקר צריך להקשיב להם. לנסות להבין למה חשוב כל-כך לחלוב את המידע. הייתי מנסה לחשוב האם קיים צורך, כמעט הכרח, לדעת מה התרחש בחדר בהעדרך. מה התחולל מאחורי גבך, והאם קיים דחף חזק לבדוק ולאשש את המחשבות והחשדות באופן ברור. נסי לחשוב גם - אילו היית מקבלת תשובה שלא משתמעת לשתי פנים - שצדקת, האם היה נוצר הלינקג' הזה של "אח, הנה ידעתי!" כי זה יכול להחזיר אותך לאשליית הכל-יכולות והשגת השליטה האולטימטיבית. זה לא דלק טוב. קיבלת תשובה שלילית וזה בלבל אותך. הפער בין הדמיון למציאות. זה לא הופך אותך לשקרנית, ולא את המטפל לשקרן. נראה לי שווה לחשוב על הכיוון הזה. ועוד רעיון, רק רעיון בקשר להגדלת התדירות של הפגישות וההוזלה. כיוון נוסף יכול להיות שעכשיו את מרגישה שכל אחת מהפגישות שווה פחות. גם כי היא עולה פחות, וגם בגלל שאתם מתקרבים, אולי צץ החשש שהוא ירשה לעצמו קצת להשתחרר מולך. אולי לכן גם מתעוררת חרדה שאולי תהיי מוקשבת פחות והוא ייתן יותר מקום לחלקים שלו. לא בהכרח יש קול כזה, אך אולי, והוא מצטרף לקולות נוספים. כמובן שלדבר על כל הנושאים בפגישה זה פי מיליון יותר טוב מלשמוע אותי. אבל הצעתי כיוונים והשערות.