חרדה ?

אני מבינה את האנורקסיה הטקסיות ,השליטה הפחד מלאבד אותה הרצון לזכך את החרדה . אבל מה עם חוסר השליטה , הבולמיות האימפולסיביות וההתמכרות ,גבולותיה של השליטה מטושטשים והחרדה מה מקומה ? טולי

טולי שלום, את מעלה שאלה מעניינת וחשובה מאוד ואני פותח אותה להתייחסות גם משאר משתתפי הפורום. אבל אנסה לשתף ממחשבותיי בכל זאת. לכאורה בבולימיה ישנו ניגוד בין התקפי האכילה הבלתי נשלטים, לניסיון לתקן לאחר מכן ולרוקן את האוכל. להחזיר מעט שליטה. ייתכן ויש בהסבר זה מעט מהתשובה לשאלתך. אבל אני חושב שהדינמיקה מורכבת מעט יותר. יש משהו בהתקפי האכילה שמנסה למלא ריקנות כלשהי. לעיתים קרובות התחושה לאחר מכן היא של גועל מהעצמי, שנאה עצמית אפילו, אם להמשיך באמירה ממקודם, הרגשה שמה שממלא מבפנים אינו טוב, לא עושה טוב ויש רצון עז להוציא אותו בכל דרך החוצה. בעצם אם אני חושב על כך אני לא בטוח שהשאלה המרכזית בולימיה היא סביב שליטה. דרור

אנורקסיה ובולימיה, אחיות חורגות השונאות זו את זו. עבורי האנורקסיה היא לב ליבה של השליטה, ההרגשה של הרעב המאכל ככפיות בבשר, תחושת הניקיון של הגוף, להרגיש את הכאב המתחנן המשתוקק למזון ולומר לו "לא אתה בשליטתי זו אני שאקבע מה נכנס מה יוצא". ואילו הבולימיה היא שליטה מזויפת, הריח של הכישלון, מישהי נרדמה בשמירה, הידיעה הכואבת שלא ניתן לשלוט ברעב, שהריקנות היא רגשית ולא מהעדר של המזון. ואז נוצר מצב בו מצד אחד ישנו הרצון להרגיש, להרגיש משהו, אך אין במזון הנאה או נחמה. ביס ולעיסה המקופלים בשנאה ובגועל מאיבוד השליטה, מתחושת אפסיות ושוב שנאה. המטרה - להחזיר את השליטה, מתוך געגוע לאנורקסיה "המלכה". באנורקסיה ישנו תהליך גמילה מהעולם החיצוני-הפרדה טוטאלית מכל מגע של החוץ בפנים. בבולימיה ישנו ניסיון עלוב להרגיש את העולם המלא מלטף את הריק שבפנים, אך ההשתוקקות היא גדולה מידי, מאבדת שליטה ובמקום לגעת בעולם להרגיש אותו נעים ומשביע – הנזקקות הופכת לבולען, כמפלצת שאינה יודעת שובע. הבולימיה היא גרסה מזויפת של שליטה בניגוד לאחותה "הכל יכולה". בולימיה היא להיות גם התוקף וגם הקורבן, לאכול כקורבן של מציאות עגומה מתוך חיפוש אחר נחמה, ואז להעניש בטיהור הגוף בדרכים סדיסטיות. האנורקסיה, היא לפגוע בגוף להכאיב לו ולא להקשיב לתחנוניו. טוב זה הרבה יותר מורכב מכך..ובכל זאת מעט מן החוויה.