מלי שלום

היי מלי מה שלומך?, חזרתי לטיפול. עם זאת רציתי לשתף אותך בכמה דברים המבלבלים אותי, כמה נקודות בהן אני לא מצליחה לגבש בהן דעה או עצמי. אשמח אם תוכלי לענות לי בכנות באשר היא. הנפש שלי עומדת כאן על המאזניים כך שאשמח אם תנקטי בזהירות הראויה. לא רציתי לחזור למטפל שלי כי אני מאוהבת בו - אהבה רומנטית. כואב לי בגוף לדעת שהוא לא נוגע בי ואני עושה מניפולציות די ילדותיות כדי לשוחח איתו מחוץ לשעה או כדי להרגיש קרובה. ואז חשבתי לעצמי, למה בעצם לסבול את הכאב הזה ואז קבעתי לי מטפל אחר. בזמן שבין לבין חשבתי שחשוב לי להגיע למטפל הקודם (לא נפגשתי עדיין עם החדש) ולשתף אותו בעוצמות, בהתאהבות ובכאב הפיזי בהעדר המגע. הוא מגיע לפנטזיות שלי, המחשבה שהוא נוגע באשתו מכאיבה לי בבטן. הגעתי לפגישה סיפרתי (רציתי למות מהבושה) את האמת כפי שהיא ועד כמה חשוב לי להגיע לטיפול חדש מבלי לרצות מגע פיזי ולראות במטפל – מטפל ולא מושא התאהבות רומנטית. במהלך השבוע החלטתי ביני לבין עצמי לא לחזור, להתחיל לטפל בעצמי ובתחושות הללו מול מטפל חדש "רענן" נקי מכל הכאב הזה. מישהו שיהיה עבורי מטפל ולא אהיה מבולבלת כל כך. אני יודעת שהתאהבות במטפל זו כזו קלישאה וכל הזמן אומרים להישאר ולברר מה משוחזר וכו', אבל מלי, אני מדברת איתך על עוצמות שמחבלות לי בחיים, בחיי המין, ברגש ובשגרה. כאב פיזי מצורך וגעגוע למגע של שלעולם לא יתאפשר כי הוא כזה "מקצועי". האם יש מצבים בהם בעוצמות מסוימות שחורגות מהנורמאלי תאמרי לי בתשובתך "לא בכל מחיר" שאולי המחיר שאני משלמת הוא אכן גבוה מדי וכדאי שאפנה לטיפול אחר. או שבכל מקרה ובכל עוצמה תישאי את הדגל הטיפולי ותאמרי לי "חשוב שתישארי לברר". כבר שנה שאני מרגישה כך ורק עכשיו העליתי זאת. אני מרגישה שאני מזניחה את כל התמות החשובות האחרות, ששום דבר אחר לא ממש מטופל כי העוצמה של הנושאים האחרים מחווירים למול התשוקה אליו. אני לא יודעת אם העצב והכאב מגיעים בגלל חסר שלו או שכואב לי נורא ולכן זקוקה לו. אשמח אם תוכלי לשפוך אור על מה שקורה לי, אבל באמת עד כמה שתוכלי לתת הסבר אינפורמטיבי יבש, לא צריכה כרגע את הרגישות והאמפטיה שהם נהדרים אך לא למצב הנוכחי, אני זקוקה מאוד להגיון בריא, קר ואופרטיבי. את יודעת מלי אני אומרת לעצמי איזה כאוס, באתי לטיפול כדי לטפל בכאב ובכל מיני רגשות אקסטרים אחרים, ועתה נוסף לכאב גם הכאב של ההתאהבות והצורך הבלתי נלאה של הצורך הפיזי שלי במטפל שישכב איתי, שיחבק אותי שיחדור לתוכי. ואני בכלל בחורה שמתביישת לדבר על תחומים מיניים או להתחיל עם מישהו, אני ביישנית נורא, ופתאום אני באה למטפל עם הצהרות מיניות שלא היו מביישות זונה. חג שמח מלי, ותהיה לך שנה מלאה בטוב מבחוץ ומבפנים (negra)

שלום נגרה. למרות שהשאלה שלך מעלה הרבה מחשבות ורגשות, אני רוצה להענות לצורך שהבעת בצורה מפורשת, הצורך במענה רציונלי וקונקרטי. אני חושבת שהתאהבות ועיסוק במטפל הינם תחושות משמעותיות, חשובות, ובעלות עוצמה שיכולה להיות לעיתים מכאיבה ומשתקת. אני חושבת שאולי, יחד עם המטפל שלך תגיעו למסקנה שבעוצמות הכאב, הרגש והצורך הבלתי ממומש, יהיה נכון יותר עבורך להיות מטופלת אצל מטפל אחר, אבל, וזה אבל חשוב, זוהי מסקנה שבעיני חייבת להעשות ביחד עם המטפל. הסיבה לכך היא שכנראה מול המטפל הנוכחי הרשית לעצמך לחוש ולהרגיש דברים שמחוברים אצלך עם קרבה, אינטימיות וקשר משמעותי. אני חושבת שדרך התחושות הללו, קשות ומכאיבות ככל שיהיו, תוכלי לפגוש חדרים שדלתותיהם היו סגורות בפניך עד עתה, ושלמרות שמה שאת חווה כעת הוא מכאיב ובלתי נסבל עבורך, הוא יכול להיות גם מנוף להבנה וטיפול במקומות מדממים בנפשך. התעלמות או בריחה עלולות רק למנוע את ההתמודדות לזמן ואדם אחר, אך לא לפתור את הבעיה. אני חושבת שמטפל מקצועי ורגיש יידע לעזור לשניכם לבחון יחד את התחושות שלך, ולנסות לשים אותן "במגירות הנכונות". מטפל כזה גם יידע מתי, אולי, כדאי להמליץ (אם בכלל) על טיפול אחר. וכך, שוב, אני חוזרת למחשבה הראשונית - אל תמלטי ואל תברחי. שתפי את המטפל במה שאת עוברת, וחישבו ביחד על ההמשך המשותף. בהצלחה, מלי.