אין

היי מלי נמצאת עכשיו במקום כזה... במילים עדינות אגיד ש.. אולי קצת רגוע.. בשניות אלו לפחות... כי עוד מספר שניות המצב יכול להשתנות לגמרי.. אם היה לי אומץ, הייתי אומרת "תסתכלי עלי ותראי, קצת שמח קצת עצוב".. עבר עלי שבוע מאוד קשה.. כנראה הגעתי לשיא היכולת למשוך.. ובמהלך השבוע פשוט הייתי מותשת לחלוטין וקצת קרסתי.. לא יכולתי לתפקד.. היו ימים שאפילו לא הלכתי לעבודה.. שזה כבר אומר עלי הכל... כי בד"כ לא משנה כמה קשה לי וכמה המצב רע, בעבודה אני מפקדת מצוין.. כאילו אני אדם אחר לגמרי.. והשבוע.. פשוט נגמרתי... התסמינים התחילו בפגישה שהיתה בתחילת השבוע.. כבר שם המטפלת הראתה לי כמה אני מותשת.. פשוט ישבתי שם בלי יכולת לדבר, לשמוע, לחשוב, לראות, להתקיים. אתמול היה השיא.. אני חושבת... התעללתי בעצמי רגשית.. עד אבדן שליטה... ואז באה קצת רגיעה.. היום.. גם היום היתה פגישה.. גם היום רוב הזמן שתקתי.. לקח לי המון זמן עד שאיכשהו הצלחתי להגיד משהו.. וזה היה כמובן כבר בסוף הפגישה... לא בטוחה מה אני אמורה להרגיש.. מפחדת מוות מלהרגיש קצת בסדר.. כי יודעת שהנפילה אח"כ באה בעוצמה אדירה.. חשבתי שאחרי כל כך הרבה נפילות, יהיה קצת יותר קל לעבור אותן.. אבל הנפילה האחרונה הוכיחה לי שזה בכלל לא נכון.. היא היתה בין הקשות שהיו לי... אין לי כח יותר לנפילות, אין לי כח יותר להרגיש לא טוב, אין לי כח יותר להיות במצב דפוק.. אני מפחדת גם פחד מוות להגיד את הדברים... אבל... אני חושבת ש... אני רוצה.. אני רוצה להרגיש טוב, או לפחות לפחות קצת בסדר... אני רוצה להיות יכולה לסבול את עצמי קצת, אפילו רק לפעמים.. קצת... או לפחות לא לשנוא את עצמי עד תיעוב.. והכי אני רוצה.. מלי... זה שלפעמים גם אני ארגיש קצת נורמלית... והנה אני מרגישה שאמרתי יותר מידי דברים, שפשוט אסור לי אפילו לחשוב עליהם, שלא לדבר על להרגיש או להגיד אותם לאחרים. מלי, תחילת שבוע הבא כבר ראש השנה... אז רוצה לאחל לך... וכמובן גם לדרור ולדוד, ולכל הנוכחים, שנה טובה... טובה יותר מזו המסתיימת...

שלום שיר. אני שומעת את העליות והירידות, את הטיפוס למקום קצת יותר גבוה, ואז הנפילה, או החשש מנפילה, שהורס ומקלקל, ומשאיר אותך באפיסת כוחות. כמה קשה. ושוב, כהרגלנו, אני רוצה לנסות להאיר לך משהו דרך שיר. יש שורה משיר שאני מאוד אוהבת לצטט, (דווקא לא של שלמה ארצי...), ומאוד התקשר לי למה שחשבתי בשעה שקראתי את מה שכתבת: "לבבי התרגל אל עצמו, ומונה במתינות דפיקותיו. ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע" (מתוך "ימים לבנים", מכירה?). ובעצם מה שאני מנסה להגיד דרכו היא שאולי תוכלי ללמוד להתרגל לגלים האלה שבחייך, להכיר את העליות והירידות, להתייחס אליהן כאל שגרה ידוע, מקצב מוכר... ובכל מקרה, מזכירה לך שאמנם עלייה לעיתים מבשרת נפילה (ואגב - בהכרח? ואם כן, האם עדיף להשאר למטה? נקודות למחשבה...), אבל נפילה מביאה עימה עלייה מחודשת... אז שיר, מחזירה לך שנה טובה, מקווה עבורך שתהיה קלה ורגועה מקודמתה, ושתהיה, למרות הנפילות, בחוויה של טיפוס והתקדמות. מלי.