כ"כ קשה

הי דוד, כ"כ קשה בזמן האחרון ,אנחנו(הפסיכולוגית שלי ואני) נפגשות פעמיים בשבוע ובין הפגישות אם קשה לי אז הקשר הוא במייל. אנחנו מאוד קרובות וההרגשה היא שככל שאנחנו מתקרבות והפגישה זורמת הקושי בין הפגישות הולך וגדל. הפגישה האחרונה היתה ממש קשה ניסיתי להגיד לה משהו והיא לא שמעה וביקשה שאומר שוב ואני כבר נסגרתי וכל הפגישה אח"כ פשוט שתקתי. והיא ניסתה לדובב ,אבל אני לא יכולתי,הרגשתי שאין לי אוויר וביקשתי סליחה ויצאתי קצת החוצה וכשחזרתי המשכתי לשתוק. ואחרי הפגישה כתבתי לה והיא ענתה ואתמול כתבתי שוב ו...כלום. וזה לא מתאים לה ואני כ"כ פגועה עד שבא לי לבטל את הפגישה מחר. הסמויה עדיין קצת רקע עליי: אני בטיפול בגלל אובדן איבדתי שלושה אחים שתיים ממחלה ואחד בצבא. ובעלי עבר בשלוש שנים האחרונות שלושה ניתוחים מצילי חיים.(בעיה גנטית). ואחרי 4 שנים של טיפולי פוריות עברתי לפני שלושה חודשים גרידה בשבוע 11. ויש לי משפחה מקסימה בעל+ילדה בת 8

שלום לסמויה עדיין אני שמח שבחרת הפעם לצעוד קדימה לבדך, ומקובל עליי כמובן לחלוטין הרצון שלך להישאר סמויה עדיין. אם כי מבחינות אחרות, את בוחרת להיות פחות סמויה, לספר יותר על עצמך. וגם זה נראה לי צעד אמיץ וראוי להערכה. את יודעת, חשבתי על מה שכתבת ונשמע לי שאת בעיקר מתארת את הקונפליקט בין הרצון העז שלך להתקרב לבין התחושה שקירבה גדולה מביאה איתה רגישות גדולה מצידך, חשיפה גדולה (גם פה יש איזו סכנה שכזו, לא?) ולכן את מהססת עם ההתקרבות וכאשר יש פגיעה, חוסר התאמה בקשר הקרוב שנוצר, את נפגעת ונסוגה. וזו באמת דילמה גדולה - האם להסתכן במפגש קרוב, באינטימיות, המביאה עמה גם רגישות גבוהה לפגיעות, או לסגת אחורה, לוותר על המפגש, ולהישאר בעצם לבדך..כי מעבר לכל המילים והפסיכולוגיה, זה באמת מה שנשמע לי שמכאיב לך, ושמפחיד אותך - להישאר לבד (כמו שמרגישים כשלא מקשיבים לנו, או כשלא קיבלנו מענה מתאים). ולכן, לבטל את המפגש מחר, נשמע לי כמו ללכת עם אחד מהצדדים של הדילמה - אבל הצד שפוגע בך, לא פחות מאשר בה - הצד שישאיר את שתיכן לבד. הצד שיגשים דווקא את מה שאת חוששת ממנו. ונדמה לי שאולי שווה יותר דווקא להגיע, לא לבטל, ולדבר איתה על מה שאת מרגישה כיום מולה - אם זה יותר בכיוון שאני הצעתי, או בכל כיוון אחר שאת מרגישה.. בכל מקרה, בהצלחה דוד

היי לסמויה עדיין, חשבתי שזיהיתי אותך מתגובתך אליי, וכעת שרשמת את הרקע שלך, הזיהוי וודאי. אל דאגה שומרת על זהותך עד שתרגישי בנוח... ונהדר שעשית צעד משמעותי ופנית לפורום. אני מבינה עכשיו את הדמיון בינינו שציינת, גם אני ממש לא רוצה ללכת לפגישה השבועית שלי עם המטפלת, זה קורה לעיתים רחוקות לשמחתי, גם אצלי משהו קורה, ראי את הודעתי מאתמול, גם אני מרגישה לעיתים שאין לי אוויר. לא להגיע זה לא בא בחשבון, אני ממשיכה להלחם על החיים שלי, אני אגיע לשם ואדבר... אעיז, אנסה, אתעקש כי רק דרך זה אפשר להרגיש את התקווה. מקווה שגם את תעשי כך! שירה.

הייתי בפגישה היום.