מילים?..

אוףףףף.. דייי .. הכל רק .. מילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מיליםמילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מילים מילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מילים מילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מילים מילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מילים מילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מילים מילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מילים מילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מילים מילים ,מילים, מילים. מילים ,מילים, מילים מילים ,מילים, מילים. מכל הבא ליד ..מילים שאפשר רק לרפרף איתם "על פני השטח" לא באמת ללחוץ לא באמת לגעת .. לא לדייק איתם .. ברגעים שקשים באמת . כי האמת מבפנים יכולה להמיט חרפה .. עליי , על הסביבה .. דייייי... נמאס לי מהתודעה . נמאס לי . כבר אמרתי? אני לא בטוחה מה נכון ומה לא. מה קרה שם . מה קרה שם בכלל . מלי, האם זו כוחה של הדחקה ? או עוצמתם של הניתוקים שהגנו ?.. ואיפה הם היום? חשופה .ערומה. פגיעה .. בלי שום חומות של הגנה .. זיכרונות מרוסקים, משתטחים לי בפרצוף .. מכים בי.מכלים את כולי . תחושת חנק איום בגרון מתפשטת כבר בכל גופי . עוצמתה יכול לנבא לי ..עד כמה הוא היה קרוב אליי. ואני בעצם לא זוכרת כלום . לא זוכרת כלום. רק רואה תמונות . רק רואה זוועות. רק רואה ילדה קטנה , שבורה , מרצה .. מרצה אותו .. כמו שפוטה. ילדה קטנה ויפה .. שבוכה בשקט במיטה .. שמתחננת שמישהו יבוא להציל אותה . שמישהו יעזור לה מהכאב הנורא. ואיך זה שאני יודעת בדיוק את התחושות של הנגיעות לא הייתי צריכה להיות בהכרה מלאה כדי לזכור ?... מה היה ואיך זה הרגיש?.. אז מה עוד יש לספר?... מלייייי.. דיי , זה כואב. אפילו המילים מסרבות לתאר את הבור העצום שנפער בי, אני מרגישה ככ קטנה . ילדה קטנה יושבת בפינת החדר. הרגלים משולבות .. הידיים מחבקות . והבכי לא מפסיק. מתכווצת מכאב.. הוא לקח ממני הכל . גם את הדברים הטובים שהיו בי . אין .. אני ריקה .. אי אפשר לא להרגיש את הריקנות שמתלווה. אין בי כלום .. כלום לא שייך לי .. זה רק מה שהוא השאיר בתוכי זה רק מה שנשאר ממני .. כמו קליפה של מישהי שהייתה .. מישהי שהייתי .. שהלכה ... והכעס והזעם ..עיוורים כמוני , מתפרצים לכל הכיוונים.. בלי שליטה .. אני (((((מתפוצצת)))))))) על כולם . כועסת על כל העולם . יש לי טיפול היום .. לא רוצה ללכת . לא יכולה להתמודד. לא יכולה. כי מה זה משנה .. אני אשמה !!!!!!! וככה זה בא והולך בתוכי ... בא והולך..בגלים ... שמתערבבים ומטביעים אותי . טובעת בעיניים פקוחות לרווחה.. טובעת .. בתוך הסערה האיומה .. והמילים .. כן מילים מילים מילים.. מתערבבות .. בבלנדר של חיי- של ילדות מטורפת. . המון המון מילים קופצות ומשתוללות בתוכי , מתפצלות ...מתחברות הופכות לחוסר משמעות אחת טוטאלית . אני כלום .אפס. ככ זולה .. אחת כזו פרוצה שמשחקת בסרט זר של חייה - והסרט סרט בלי תרגום .. כלום שם לא מובן לי .. רק תמונות שרצות .. אז פאקינג... מי לעזאזל הכניס אותי לשם כדמות הראשית ? אולי רק המשנית? מי התחיל את הסרט ? איך זה הסתיים? איך הסכמתי לשחק בו בכלל?... ומה אני מנסה להביא לכאן ?.. מלי ?. מה אני עושה ?... ממסגרת שוב את הזוועות שבתוכי למילים ? תוחמת את עצמי במשפטים שככ לא ברורים? מנסה לכמת את הדמעות , את הכאב , את הייאוש , את האשמה , את הזעם , את ההשפלה ... בשביל מה ? הרי באמת אפשר להעריך .. השפלה כמה היא שווה ?... אוףףףףףףףףףף .. אי אפשר .. זה מרגיש כמו משוואה עם נעלם .. זאת אני שאשמה .. מתי אני אפנים את זה כבר ? אני .. שלא אמרתי לא!!!!!! לא מגיע לי כלום .. לא מגיע לי כלום. אפילו לא תשובה .. ממך. כלום.

ש. יקרה. בוודאי שמגיעה לך תשובה. אחת כזו שתהיה מנחמת ועוטפת, שתוכל לשמש לך עור או כסות כשהכל כ"כ חשוף ופגיע כעת... קראתי את מה שכתבת, וחשבתי שיש רגעים או סיטואציות שלשים אותם במילים נהיה כמעט מעליב, כאילו הופך את הדברים הבלתי נסבלים והבלתי נתפסים למשהו כ"כ מציאותי ומוכר ומתקשר. משהו שניתן לתאר אותו ולהסביר אותו. ולמה שאת עברת בהרבה מובנים אולי אין מילים. כלומר, כן, יש את המילים השגורות, המוכרות, מבארות - "התעללות", "פרוצה", "אשמה", "השפלה", אבל אולי כרגע אף אחת מהן לא מצליחה באמת לבטא את הטלטלה והכאוס שהיה שם עבורך. איך אפשר לתאר גיהנום? איך אפשר להסביר סבל תהומי? ילדה קטנה שמופרים מולה כל הגבולות והחוקים? אני מקווה בכל זאת שתצליחי למצוא נחמה ועידוד. אולי (כרגע) לא במילים עצמם, אלא בכך שיש מי שרוצה לשמוע אותן (ואותך), שמתאמץ בשבילך, שמוכן להיות שם איתך בסבל גם אם לעולם לא ידע, כמוך, מהו. ולאט לאט אולי ימצאו המילים לזוועה שהייתה, ולחוסר המילים שיש לך ולנו מולה. תחזיקי מעמד, מלי.