רק רוצה להיות מאושרת

בדידות עצבות כאב כעס ריקנות טיפת אושר ואז סטירה עונש על האושר בעצבות וריקנות חזקה עוד יותר אך מנצחים במלחמה על האושר עם המלחמה היא עם עצמך קוברת את עצמי בעבודה ושונאת את עצמי על זה שאין לי חיים מרחיקה כל מי שמנסה להתקרב ושונאת את הבדידות המטורפת אוכלת בלי סוף ושונאת את אך שאני נראת אך מנצחים במלחמה נגד עצמך שונאת את הכאב שלא נעלם כבר שנים שונאת את האושר כי הוא מזכיר אך הכל יכול להיות ואז נעלם והכאב בא הרבה יותר חזק שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת שונאת לא שונאת פשוט כל הזמן כבר המון המון שנים עצובה ובודדה

שלום תמרה את מספרת על המון רגשות קשים שלך אל מול עצמך ועל שנים של מאבק במלחמה שאת מנהלת. את כותבת כי זו מלחמה כנגד עצמך, אבל אני רואה זאת יותר כמלחמה מול החלקים הכואבים והמיואשים שלך, שעם הזמן, וכנראה שבהתאם לקשיים בחייך, תפחו ותפסו מקום רב יותר ויותר. וזו הבחנה שחשוב לזכור: את אינך סך כאבייך. גם מבלי להכיר אותך אני משוכנע כי יש בך הרבה יותר מזה, וכרגע המצב הוא שכל הדברים החיוביים, התכונות החזקות והטובות שלך, לא זוכות למקום ונקברות מתחת להתפשטות של הוירוס של ההתקפה העצמית והדכדוך. עובר ממך גם המון מאמץ וכנראה שאין דרך אחרת, אבל זהו מאמץ ראוי, מאמץ להלחם למען קולם של החלקים שאינם מושחרים כבר לגמרי. ואני גם רואה משהו מאוד מעודד בכך שלאורך ההודעה את מתרכזת בעיקר בשנאה ובסבל, מתנתקת בעצם מכל רגש אינו קשור לרגשות אלה, ולבסוף, בסיום, את מגיעה לרגע של כל-כך הרבה כנות, רגע צלול, בו את מחוברת לעצב ולבדידות, לא מתוך שנאה וזעם, אלא מתוך הרגשות האלה לעצמם, בלי הגנה או הדיפה שלהם. והחיבור הזה, הוא מה שיכול לאפשר, לך בעיני, את היתרון הגדול והמשמעותי ביותר במלחמה שלך. בהצלחה דוד