אי יכולת לבניית קשרים חברתיים וזוגיות.

אני מיתקרב ל40 רווק ולא ממש מצליח למצוא את מקומי בחברה.אין לי כמעט גירויים ותחומי עיניין בחיים וגם לא תחביבים.עובד במשרה חלקית עם קשיי היסתגלות רבים והחלפת מקומות עבודה במקרה הטוב כל כמה חודשים.לא מצליח ממש להיתרכז בדברים כי כמעט הכל חסר חשיבות ועיניין .חי במעין רוטינה כזו של שינה ,עבודה,אכילה,שכיבה או ישיבה בבית ללא מעש או במקרה הטוב ביאה בטלוויזיה ללא ממש עיניין.לא מגלה עיניין בהרצאות ,מוסיקה,מסיבות ,טיולים ועוד פעילויות חברתיות.לא מצליח ליצור זוגיות.אינני ביישן ולא חסר ביטחון בחברה אלא שקשור מדי לעצמי מעל ומעבר והחברה והאנשים הופכים להיות שוליים.הייתי בעבר בטיפול אך לשוא.מה עוד ניתן לעשות אם בכלל?תודה

שלום לך. אתה מתאר מצב שבו החיים שלך מרוקנים מתוכן או עניין רגשי, נשמע שמשהו בך לא מצליח לחוות, לממש, להרגיש חופשי בעולם. אתה מתאר מצב של הסתגרות פיזית ונפשית, ונסיון להמנע מהעולם החיצוני ולהשען על העולם הפנימי, על עצמך. בעיני אתה סובל מאוד – פעם אחת בשל מה שאתה עובר ומרגיש, ופעם שנייה בשל מה שאתה מפספס ולא מצליח להרגיש. אני שומעת את הקול שמנסה ללמוד לשרוד בדרך הזאתו ולהשלים עם הקיים, מול הקול השני (שממנו כנראה גם מגיעה הפנייה הנוכחית) לנסות משהו אחר, לשנות. אני חושבת שטיפול פסיכולוגי הנו המקום המתאים והיעיל ביותר לבדוק מהן הסיבות למצב שלך, וכיצד ניתן לעזור לך להיות במקום אחר. אני תוהה לגבי הפסקת הטיפול הקודם, ומנחשת שאולי כמו בחייך, גם שם התקשית להיות בקשר קרוב, משמעותי ומחייב מבלי להרגיש את התחושות המוכרות לך כ"כ – שזה מבהיל, סתמי או מכביד. אני חושבת שחשוב בטיפול הבא לשים לב לקשר בין התחושות שאתה מכיר מחוץ לטיפול לבין התחושות שיופיעו מול המטפל/ת שלך, כדי שגם בטיפול לא ישתחזר מעגל ההמנעות וההסתגרות, ושתוכל להשתמש בקשר הטיפולי (על הרגשות והמחשבות שעולות בו) כדי להבין יותר טוב מה קורה לך בקשרים. בהצלחה, מלי.

מלי,תודה לתגובתך.קיימים מעט אי דיוקים בתיאור מצבי.אני אכן מרוקן תוכן ועיניין רגשי ולא מצליח לחוות אך אין בי סגירות נפשית מפני שאין לי בעייה לשוחח כאשר פונים אליי או אני פונה בדברים השייכים לסיטואצייה מסויימת,אין לי גם בעייה לדבר בפני קהל.בטיפולים שלי הקצרים דוקא הייתי מאוד פתוח ,גלוי ומשתף אך תמיד חשתי שאני בא לספר על עצמי ועל חיי ולשלם עלזה כסף!!! והרי את זה אפשר לעשות גם עם מי שאינו פסיכולוג. איך בכלל להביא אדם למצב של גילוי עיניין בתחומים בחיים...?