דוד..

היי.. מרגישה כמיהה עזה לשתף.. אותך .. לא יודעת אם אצליח להכנס לסיבה המדויקת של הדברים אבל חייבת להוציא ממני את כל הזעם/כעס הזה .. מרגיש לי שמתוך כל ה"נועזות" שלי בשנתיים האלה .. והיכולת לא לשקוט דקה על שמריי.. כמעט כל יום בחיי , מפגיש אותי כל פעם עם עוד "מחסום חדש".. שקשה לי לחלוטין להתמודד איתו. הבוקר, גיליתי עד כמה אין לי מושג קלוש איך לפנות את המחסות הזה מדרכי , כל פעם שהמחסום הזה מגיע אני נזרקת לפינה שוב למקומות נמוכים עם עצמי, טוב... אז מה היא עוללה לי הפעם.. שוב נתקלתי בעובדה כי איני מסוגלת לעמוד "בסלחנות" הזו שבי אל מול ה"שטחיות" הזו שצצה לי אל מול דמותה - כן .. דמותה זו שנקראת (((((((((( א מ א)))))))) !!! אתה יודע עד כמה ל"שטחיות" הזו יש "פה גדול" ?.. עד כמה היא אוהבת להתקיף אנשים עם "עומק" ולהאשים אותם דווקא בשטחיות / דווקא בריקנות ? עד כמה ריקנות היא ריקנית , שטחיות היא שטחית , מישהו יכול להבין?!!!!! אני מבינה ..!!!!! סליחה , שאני מדברת ככה , כן היא אמא שלי , היא הייתה אמורה להיות אמא שלי , רק שאני מבינה עד כמה האמא הזו .. היא אשה שככ לכודה בעצמה, עד כמה היא רדודה ברמות !!!! פאק .. מצטערת שאני מדברת עלייה ככה דוד..אני לא מסוגלת !!! ההתכחשות שלה לדברים.. ההשתקות האינסופיות שלה.. היא פשוט חסרת משמעות , ככל שהיא נצבת מולי במצבים "מעוררים" כאלה הבוז שלי אלייה , הביקורת ההרסנית שלי קטלניים ביותר .. ודוד.. כשעוצמות הכאב נפגשות יחד עם זה בתוכי הכאב שוב חודר - ככ עמוק!!!. לפעמיים נמאס לי להרגיש עד תום , נמאס לי לחוות דבריים בצורה כזו טוטאלית , נמאס לי לשים זום על תחושה , להתבונן בה להתקע .. ועד שלא להבין .. לא להצליח להתאפס ולעזוב ... נמאס לי להרגיש חסרת אונים מולה , ההתמודדות הזו מולה בשנתיים האלה , לוקחת ממני ככ הרבה אנרגיות , כל ניסיון בריא שלי לעמוד לצד "השכל הישר והמבין" שבה נתקע בכל קיר התנגדות אפשרי. זה הופך מיד ל"סיבה למסיבה" - ביננו .. אוףףףףףףף, השטחיות שלה .. הבורות הזו.. למה ?.. מה היא רוצה להראות לי ?.. את צדקתה המטופשת?... אני חייבת לחשוב ככה , כדי לא להתפרק מולה , וזה מרגיש שלא מעניין אותה המצב שלי בכלל , מה אני שקופה בעינייה ?... הכל משחק כוחות ביננו ?... מה היא רוצה ?.. שרק אוסיף שמן למדורת "הקומזיצ" המטורפת שלה? הרי כל ניסיון להסביר לה .. להראות לה מה אני חווה הופך להיות מיד לתפו"א ראוי לצלייה בין גחליה. זה לא שאני לא אוהבת מדורות ..קומזיצים ואני דיי חברים :-) ... ודווקא תפו"א במדורה (אמיתית) .. חביב עליי במיוחד .. אבל דיייי... !!!! זה לא מצחיק כרגע , יחד עם זאת דוד .. כשהאמת שלי פוגשת בכל עוצמתה את האש הזו , היא מקבלת מכת אש חזקה , היא הופכת לתפו"א שרוף..מלוכלך ,..כזה עם חול שנדבק בין השיניים . הקומזיצ הזה מרגיש לי .. כאילו ועומדת מולי "חבורה " של נהנתנים על חשבוני .. כאלה שממש השכל והם במרחק אלפי שנות אור ..וזה מוציא אותי מדעתייייייי!!!!!!!!!!!!! אז מה תאמר לי דוד ?.. שוב שיחזורי עבר ?.. החוסר האונים שלי היום מולה - מול השטחיות והריקניות שבה .. ((((((בא כשיחזור מהבית?...)))))))))) אני מסכימה דוד. אתה צודק .:-((( זה באמת בא משם. בבית כל האמת שלי הרי היתה "סיבה למסיבה " . זו שהייתה להיות "מגינת בייתי" השתיקה אותי שנים במומחיות .. ילדה בת 6 , 9 , 11 , 12 .. שסתמו לה את הפה ..לא האמינו לה .. "דימיון פורה" , "תפסיקי כבר " .. למה ?.. למה היא עושה את זה ?.. כדי לא ליפול מולי לעומקים המרתקים של חייה האמיתים שהיו לה אז מול אבי ?.. מה - היא פחדה ממני אז - איימתי עלייה בנוכחותי הקטנה ?.. היא פוחדת ממני עוד היום ?.. ממה - מלהתמודד?.. בוא נגיד דוד.. שהיא לא שאפה .. לפגוש אותי היום אחרי 20 שנה .. ב"ידע" כזה על חיי..גם אני לא .. לא האמנתי שאגלה דבר כזה על חיי. אתה יודע .. היום זה ברור .. ברור כשמש . השטחיות הזו , הריקניות לשמה .. ככ מפחדת להתקרב לעומק ... היא מנסה לעשות ממנו "בדיחה דלוחה על חשבונה ".. אבל .. אלו רק תהיות שלי לא?, תהיות "נאורות" שנהיו בי אחרי שנתיים של טיפול אינטנסיבי ושוחק לא ?.. אחרי שנתיים הזויות של כאב , פחד , אשמה , השפלה ועלבון שלי עם עצמי .. שעדיין עוד שם .. לאט לאט .. דוד .. לאט לאט .. התמונה מקבלת עוד צבע אצלי .. מתבהרת .., רק שהיום הילדה הקטנה הזו שבי כבר לא יודעת איך " לאכול " איך להתמודד / לעמוד מול המניפולציות הישירות האלה בפרצוף.. אז .. הילדה הקטנה הזו .. הייתה מומחית בלקבל "תעודת הכשר" לכל מה שנכפה עלייה, היום היא בועטת ובועטת ובועטת ובועטת .. אתה יודע מה .. בלי לדעת במודע !!!!! כבר מה הסיכון שהיא לוקחת .. רע לי ככ . שרית

הי... שולחת לך אש חמימה ונעימה, כזו של אח, עם שוקו חם ביד ושמיכה להתכרבל איתה...קראתי את ההודעה שלך על ההחזקה של המטפל שלך לפני כמה ימים ושמחתי בשבילך, שיש מי שייתן לך שמיכה כזו, עוטפת ולא חונקת, מגינה ולא מגנה, אמיתית ולא מסתירה שום דבר. המון כוחות יש לך...אני יודעת שתשמרי על הכוחות האלה שבך, מאחר והם לא ניתנים להשמדה, הם חלק ממך (: אופיר

מילים שנוגעות ומגיעות .. מחממות בהחלט .. אני אוהבת שוקו :-) שולחת חיוך מוקיר תודה לך ולדוד. שרית.

שלום שרית המון בלבול וכאב מגיע מהכיוון שלך. נשמע שהדברים שאת פוגשת - בתוך עצמך, במציאות, בטיפול - מכאיבים לך ושורפים אותך בצורה כמעט בלתי-נסבלת. וכיום, לעומת ההגנות והתגוננויות שהיו לך כילדה, את מרגישה גם חשופה ופגיעה יותר. אבל הכעס, הזעם העצום איתו את מתחילה את ההודעה, הוא ההגנה שלך כיום ואולי הוא הדרך להפנות את האש המאכלת מבפנים כלפי חוץ. אני מקווה שתצליחי להמשיך ולתעל גם את האנרגיה הזו להמשך הדרך, למעבר של עוד מחסום ועוד מחסום, עם הכאבים הכרוכים בכך, לעבר המנוחה והקרירות הנעימה שבסוף. להתראות דוד

הייתי צריכה לקרוא את התגובה שכתבת לי מספר פעמים כדי בעצם להבין את העומק והנכונות שבה אליי ..להרגיש אותה ? יש בה המון אם מביטים בה נכון . תשובה ככ אמיתית. תודה שאתה כאן דוד.. מקשיב.. שרית