לעזאזל!!!

זה מרגיש כאילו כל הפסיכולוגים למיניהם בחופש וכל המטופלים סובלים.. מכל מקום בפורום צצות להן תחינות למרגוע בהקשר. נראה שנושא החופש מעלה תכנים. זה מטלטל או לפחות מנסה לטלטל. שלי עכשיו בחופש גם כן, ואצלי החופש שלה מתפרש ככעס שלי עליה כך שהמחשבה על החזרה אליה מחלחלת בי ולא, ממש לא מתאימה לי. לא יודעת אם רוצה לראות אותה יותר. לפני החופשה שהיא לקחה, עלו הרבה תכנים קצת מטורפים וההפסקה מתאימה לי באיזשהו מקום, משום רצון עז שיש בי להעניש אותה. לגרום לבלגאן. אני תמיד מתנהגת יפה. יותר מידי יפה. עכשיו הגיע הזמן. לא? נמאס לי כבר לחשבן מה יהיה אחרי שאתנהג כך או כך ואיך היא תגיב. נמאס לי לחשוב כל הזמן שתי פסיעות קדימה – לפניה (או לפחות בדמיון שלי, לפניה..) הנה, גם עכשיו עולה בי המחשבה על איך היא תגיב אבל Who gives a dam??? די כבר מספיק עם המחשבות שלי עליה. ביום שבת בבוקר קמתי מוקדם, בסביבות השעה שבע, שלא כהרגלי ביום חופש. היה לילה מוזר. הייתי אצל ההורים.. החרדים. לא ברור, לא יודעת להסביר- - - עבר עלי שם משהו – אולי כהמשך לתקופה האחרונה, עם כל הדברים הנוספים שיושבים לי על הלב, המח, בית החזה, אוזניים, ידיים, רגליים.. כשקורי השינה עדין מכסים את עיני, אני מסתובבת בבית בודקת מי ער ופתאום, ממקום בלתי רצוני, עולה לי הפסיכולוגית לראש! דבר ראשון על הבוקר. הכי ראשון. חוצפה. זה פשוט הכעיס אותי. די כבר כמה אפשר אותה..? ואני עוד שואלת את עצמי אם היא באמת מתעניינת בי. איך זה הגיוני שיש לה רגש להקשיב לי כל כך הרבה. זה זורק אותי מקיר אחד לשני. רוצה לא רוצה? מבינה לא מבינה? שם לא שם..? = תוצאה; אני לא רוצה לראות אותה .יודעת על מה נדבר ואין לי כוח לזה. באמת שאין לי כוח לזה. כועסת עליה עכשיו. כ-ו-ע-ס-ת וכואבת על מליון דברים. לא מבינה אם יש פתרונות לדברים – במיוחד אלה שאנו עוסקים איתם. אלה הכי כואבים. הכי מסובכים. לך תסביר את הנפש שלך אם אתה לא מבין אותו בעצמך. די קלישאה של תהליך טיפולי – אבל זה פלונטר אחד גדול ובכלל לא 'נעים' בשבילי.. תעזור לי דרור.. ~נילי~

נילי שלום, חופשה בטיפול אכן יכולה לעורר רגשות שונים ומכאיבים. היא נוגעת בתחושות של נטישה שעולות כאן, תחושות אשמה על כך שהצד השני זקוק לחופשה, שאינו יכול לשמוע עוד. זה נוגע בתחושות של נזקקות שמתחדדת עוד יותר כפי שאת אומרת, את חושבת עליה אבל לא חושבת שהיא חושבת עלייך. כל אלו גורמים לכעס ורצון להתרחק, בעיקר כדי לא להפגע. אני חושב שגם לרגשות הללו יש מקום בתוך הטיפול לכשהיא תחזור. הבלבול הקיים בך הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול ומהשלב בו הטיפול נמצא, אני לא חושב שמטרתך בטיפול היא להסביר את עצמך, ייתכן ומטרת הטיפול היא להיות ביחד בתוך הבלבול ולהצליח ביחד לשרוד אותו וכך גם לצאת ממנו. דור

זה נישמע פשוט שאתה כותב את זה .. אני אישית לא מבינה איך יוצאים מכול הסבל הזה .. ואיך בדיוק התלות הזאת במישהו שלוקח ממך חופשה יכולה לעזור לחיים יפים יותר.. פשוט לא מצליחה לראות את זה ..

בחופשת התענוגות הפרטית שלהם בחודש אוגוסט. מה הם מצפים הא???שגם אנחנו נהנה בינתיים כחלק מהמושג "העברה" או "העברה נגדית"?(אנא ערף??!!) ????? שכיאילו בזמן הזה נרגיש אותם ואת חוויותיהם בבריכה\ים\מלון\פיוקים\ וכו' וזה יגרום גם לנו להרגיש נפלא?????? יופי להם שיהנו!! מצידי שיטבעו כולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שאסור להם לקחת חופש אף-פעם? שהם לא בני אדם?