אין
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום דוד, טוב לראות אותך כאן.. המטפלת ואני הגענו לאיזושהי הסכמה.. אבל אני לא שלמה איתה.. קצת קשה לי ממש להגיד את זה, אבל.. בין היתר, יש לי הפרעת אישיות.. גבולית... (כמה רע יכולות לעשות מילים, כמה רע יכולה לעשות הגדרה...) אני מפחדת פחד מוות מהתלות במטפלת, אם כי ברור לי שכבר נפלתי עמוק לתוך זה... אחרי הכל, אני כבר כמעט 5 שנים בטיפול.. וכנראה שהמטפלת, הזמן והטיפול עשו את שלהם בנושא... ולא משנה כמה אנסה להכחיש... למרות התקופה הארוכה (עד אין סוף) הזאת שאני בטיפול, עדיין נורא נורא קשה לי לדבר.. לספר.. לשתף... מה גם שקורים כל כך הרבה דברים במהלך השבוע, שפשוט כשאני מגיעה לטיפול אני כבר לא זוכרת כלום.. כאילו שבמהלך הימים שבין הפגישות, הדברים פשוט נשאבים לחלל שחור שנמצא בתוכי... ומשם אין לי שום אפשרות להוציא אותם במהלך הפגישה עצמה... המטפלת הציעה שאעשה "יומן"... אבל טלפוני... :-) הרעיון הוא שבכל יום אתקשר ואשאיר לה הודעה... מה עבר עלי באותו יום, מה מרגיש לי.. מה אני חושבת.. רוצה.. וכו'... ממש "יומן".. בשביל שתינו... אני מוכרחה להודות שבהתחלה הרעיון מאוד מצא חן בעיני.. זה נתן לי הרגשה מאוד טובה... חשבתי שכך לא אשאר עם הדברים לבד.. יש לי "אישור רשמי" ממנה להתקשר ולהשאיר הודעות.. יש לי אישור ממנה להיות נודניקית.. לספר לה ולשתף אותה בזמן "אמת"... כשמרגיש לי שאני צריכה או סתם רוצה... מצד שני, נורא נורא נורא קשה לי עם זה... עם הידיעה שהיא מוכנה ועושה את זה בשבילי... שהיא מאפשרת לי משהו כל כך גדול ומשמעותי... אני מפחדת שבסופו של דבר זה כבר יתחיל לעצבן אותה... להעיק עליה.. להתיש אותה... ובסופו של דבר היא תתייאש ממני... אמרתי לה את הדברים.. פחות או יותר.. והיא כמובן אמרה שהיא מרגישה עם זה בסדר, שהיא רוצה בזה, שהיא אפילו מחכה לזה (לשמוע את ההודעות שלי), היא הבטיחה שאם יקרה מצב שאשאיר מליון הודעות (מה שבחיים לא יקרה באמת) והיא תרגיש שהיא לא יכולה לעמוד בקצב או בכלל.. שהיא תגיד לי... ועדיין.. למרות כל ההצהרות שלה וההתחייבויות שלה.. מפחיד אותי נורא... אז לפעמים אני מנסה.. כי היא אומרת שזה באמת מאוד חשוב בשבילנו... אבל לפעמים אני נשברת.. ואז אני מפסיקה את ה"יומן"... ואז אני שוב מטיחה בה.. את אי ההבנה שלי.. ללמה ואיך היא עושה את זה בשבילי, למה ואיך היא מאפשרת לי, למה ואיך היא כל כך... טובה אלי... קשה לי איתה.. עם האכפתיות שלה.. עם הרצון שלה.. עם הנתינה שלה.. עם זה שהיא כנראה באמת אוהבת אותי.. כמו שהיא תמיד אומרת... אני פשוט לא יכולה להכיל את זה.. דוד, זה מקובל?.. זה נהוג?.. לעשות מין "יומן" כזה?.. זה משהו שעולה הרבה בטיפולים?... או שסביר יותר להניח שהיא באמת עושה לי טובה ענקית?.. שיר
שלום שיר תודה, טוב להיות כאן. לגבי שאלתך: נשמע שההצעה של המטפלת מעוררת רגשות רבים, שאותם את מעלה מולה בטיפול, וטוב שכך. קשה לומר עד כמה צעד כזה מקובל או לא בטיפולים, משום שדבר כזה - שינוי והרחבה של "החוזה הטיפולי" - הוא נתון המשתנה בין מטפלים ותלוי רבות בסוג הטיפול ובשלב הספציפי בו הוא נמצא. לא נשמע לי שהיא עושה לך טובה ענקית: הייתי אומר שהיא עושה משהו מתוך איכפתיות ענקית, וזה כמובן דבר שונה לחלוטין. זה שהאיכפתיות הזו מעוררת בך תגובות רבות ומורכבות הוא, כאמור, דבר לגיטימי וראוי לדיבור. אבל נדמה לי שהכוונה הטובה והניסיון הטיפולי יתפספס אם תשארי במקום של "הטובה הענקית" ובתחושה של "חוב", שאת לפתע חייבת, במקום לנצל את ההזדמנות הטיפולית המוצעת לך. בהצלחה דוד
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
