עמוק עמוק באדמה.....

אני תקועה עמוק באדמה וזה חסר טעם להמשיך.... פעם ראשונה שלי פה....פדיחה להיות כל כך בודדה ולכתוב בסוף למחשב ...אחרי כל הטיפולים והשיחות שעברתי....ושיתפתי פעולה ...והישתדלתי מעל ומעבר...ובסוף הכל תיד ניגמר לי....בכלום!!!!!! סתם עוד פרידה ממטפל? וסתם עוד כאב!!! ועוד ועוד בעיות שלא ניגמרות לעולם!! כבר נניסתי הכל ...אצל פסיכולוגיים במשך שנים.... ותרופות בשנתיים האחרונות ... וכלום לא עוזר....יש אשליות זמניות קצרות לפעמים שאולי סופסוף דברים יסתדרו...שאולי אני סןפסופ מתחילה להרגיש טוב יותר...אבל....-זה ניגמר שוב ושוב באכזבות קשות... אין יותר לני לפנות.. אני לבד בחיים האלו עם כל הצרות שלי ....וכלום לא יעזור לי . זה המצב כל כך הרבה פיקששתי ורק טעויות כל הזמן...שום דבר טוב לא צמליח לי יותר!! הלכתי לטיפול קוגטיבי בפעם הראשונה -לפני כמה ימים ורק בכיתי ולא יכולתי לעצור ולדבר ...כמעט. התביישתי ובכיתי והרגשתי איך הכל תקוע לי בגוןכמו....כשדיברתי כבר עניתי לא יפה ובטון עצבני כזה ומגעיל...אני ממש כועסת על עצמי אף פעם לאהיתנהגתי ככה בשיחה ראשונה אצל מטפל חדש. כנראה שעשו לא יסכים לטפל בי בלי שאני יחזור שוב לקחת תרופות שאני ממש שונאת אותם ואת התופעות לוואי החולשה והתישתוט והבעיות שהן עושות... וני לא רוצה לחזור לתרופות... מה לעשות שבכיתי ככה...ממזמן לא דיברתי עם אף אחד וזה כל כך חסר לי וכנראה בגלל זה בכיתי רוב השיחה ...מרב לחץ ופחד מהחיים ומהטיפןל החדש הזה בעצמו...ודיברתי בכעם על דברים שכבר היו והכעיםםו אותי בטיפול אחר קודם לכן...מה אני יעשה עכשיו?? הוא בטח המום מההיתנהגות שלי וגם אני) ולא יסכים לתת לי הטיפול בלי שאני יחזור לתרופות. אני רוצה את הטיפטפול הזה ואני הרסתי לעצמי את ההיזדמנות בגלל שכבכיתי ככה ולא דיברתי רגועה...אני לא יסכים שוב להיות על תרופות. וזה סוג של טיפול קשה (היתנהגותי) ,המטפל עלול שלא לתת לי הטיפול כי אני יסרב לתרופות. אני מפחדת ..לא יכולה יותר. פיספסתי את ההיזמנות הזו לטיפול הזה... אני מאויימת מהחיים..וזה חסר טעם. לא ידעת מה יהיה?זה לא מסתדר סליחה שבילבלתי לכם במוח.... אני מיצטערתת

שלום עדן ראשית, ברוכה הבאה לפורום. לא נראה לי בכלל פדיחה לכתוב למחשב. להיפך: נראה לי כמו סימן של כוח, אומץ ורצון לשנות דברים. ואותו דבר גם מתבטא, לדעתי, בכך שעם כל התחושות הקשות שלך והניסיונות, שהסתיימו לתחושתך בלא כלום, את עדיין שומרת על התקווה ומנסה לשפר את חייך בעזרת טיפול נוסף. אבל בעניין הזה כן יש לי משהו חשוב לומר לך, אפרופו טיפול קוגניטיבי. שימי לב, איך אפילו בהודעה הזו, את מתבוננת על עצמך בצורה שלילית, מצליחה להמעיט את החיובי ולהגדיל את השלילי. מה הופך את הרגעים הטובים בחייך לאשליה ואת הרעים למציאות מוחלטת? האם כדי שמשהו יהיה טוב הוא חייב להיות כך לתמיד? האם לאחר שהגיעה תקופה רעה יותר היא מבטלת את הטוב? נדמה לי שיש לך אמונה חזקה שעל מנת שמשהו יחווה כטוב "באמת" הוא צריך להימשך לתמיד, לא להתקלקל לעולם. אבל האמת היא שהחיים אינם כך וכל אחד מהכותבים בפורום הזה, כולל המנהלים כמובן, חווה עלייות ומורדות בחייו, רגעים טובים לצד רעים. אם תקבלי את העובדה הזו כפשוטה, אולי יהיה לך מעט קל יותר לא למחוק את הטוב, כל אימת שהרע ירים את ראשו. אותו דבר נכון לגבי תחילת הטיפול שאת מתארת. תקראי את ההודעה שלך שוב ותראי איך החשש שלך מפני תגובת המטפל, כאשר לא ברור כלל עד כמה החשש הזה מדויק או לא, גורם לך כבר לסערת רגשות, לייאוש, זעם, ולוותר כמעט על הטיפול לפני שלמעשה החל! חכי רגע. תגיעי לפגישה הבאה עם ראש פתוח ככל האפשר. נסי להקשיב למטפל, ככל האפשר, ללא מחשבות שליליות מוקדמות. והעיקר, תמשיכי לתת לעצמך צ'אנס לשיפור. אין סיבה שלא. להתראות דוד