התמכרות לפגיעה עצמית

ערב טוב , את האמת לא יודעת מאיפה להתחיל , זה ממש קשה להוציא הכל ובמיוחד שאף אחד לא יודע מה קורה איתי , אף פעם לא הלכתי לטיפול והבעיה לא מעוניינת ללכת , רוצה לפתור את הבעיה לבד , כן לבד ... כבר שנים ארוכות - אין יום שעובר – אלא מזיקה לעצמי – לא משנה מה ובמה – העיקר להזיק כמו לחתוך , לשפוך משהו חם , לדקור , לשים חומר כימי מרוכז על גופי , לשים מגהץ חם על רגליי , נתילת תרופות ללא צורך , מרעיבה את עצמי המון שעות , ... והרשימה פתוחה ... רוב גופי מלא בצלקות ( חתכים וכוויות) – מבנה רזה מאוד (אורך 1.57מ' ומשקל 40 ק"ג ) ... וחוץ מאלא גם כן נסיתי כמה פעמים לשים קץ לחיי ולא הצלחתי , ותמיד מחפשת דרך נוספת כדי להעלם מהעולם הזה מבלי שיידעו ...

שלום צלקת אני כותב לך "שלום צלקת" ומרגיש איך הפנייה הזו, אולי לא במקרה, הופכת כבר להיות סמלית, באופן בו את מיוצגת ומזדהה עם הכאב הפיזי, עם הצלקות וסימני הפגיעה הפיזית בגוף. ואת כותבת באמת על שנים של כאב מתמשך, שנים שבהן נדמה לי שהכאב הוא הנוכחות הקבועה והיציבה ביותר בחייך, הדבר המוכר והאמין ביותר המלווה אותך. סוג של בן-ברית (אבל נורא, לא?). את לא יודעת מהיכן להתחיל, ואני גם לא בטוח כיצד להגיב. הרי לכאורה לא שאלת שאלה. באת לספר, סוף סוף, על ההתרחשות הנוראית המלווה אותך בחייך. אבל נדמה לי שיש כאן, בכל זאת, גם סוג של התחלה - את מוציאה פה משהו החוצה, ולמרות שאת כותבת שאת מעוניינת לפתור את זה לבד, יכול להיות שהכוח דווקא מופיע פה בשיתוף שלך, בתחילת הדיבור האמיתי והפתוח. את כותבת גם שאת לא מעוניינת בטיפול ואני לא אנסה - בגלל שאני לא מאמין שאני יכול - לשכנע אותך, דרך הפורום, לפנות לאחד. אני מקווה בשבילך שאת אכן יכולה לפתור את זה לבד. אבל האמת, ואותה אני מרגיש כמעט מחויב לכתוב, היא שאני חושב ומאמין שיש פצעים שניתן לטפל בהם רק בשניים. צריך עוד אדם על מנת להבריא. והצלקת הזו - אני תוהה האם את מתייחסת לצלקות הספציפיות על גופך, או לצלקת אחת בבסיס, פיזית ונפשית כאחת, שמשחזרת את עצמה, ומופיעה שוב ושוב על הגוף, מדי יום ביום. השנאה שלך כלפי עצמך, כלפי גופך, והרצון להעלים אותו לחלוטין...שם הייתי מתחיל, אם את חושבת להתחיל לצעוד בדרך של הדאגה לעצמך. בהצלחה דוד