שלום

שלום דוקטור לפני הרבה שנים (אולי 10 אולי יותר) אובחנתי כחולת נפש. בהתחלה אמרו: אישיות גבולית, אחר כך אמרו פוסט טאומה (היתה לי ילדות מאוד מסובכת) ובסוף סכיזופרניה. טופלתי בכדורים אנטי פסיכוטיים ובזריקות (המון סוגים של כדורים- זכורים לי- מודיקט, הלידול, סמפ פרפנאן והיום ריספרדל) ובאנטי דיכאוניים- גם המון סוגים וכמובן גם קלונקס קסנקס אטומין ואימובאן. אני יודעת שהיו לי מצבים שנראים כמו פסיכוזה- חשבתי שרוצים להרוג אותי, שמסתכלים עלי ברחוב. האם אני חולה בסכיזופרניה? ובבקשה אל תגיד לי שזה לא משנה מה יש לי. כי לי חשוב לדעת מה יש לי. יש רופאה אחת שאומרת שיש לי פוסט טראומה עד היום ויש אחרים שאומרים אישיות גבולית או סכיזופרניה. יכול להיות שילוב? יכול להיות שזה התחיל ככה והמשיך כסכיזופרניה או שעד היום יש לי טעות באיבחון? כששאלתי בבית חולים מה יש לי אז אמרו לי כל הזמן "לא חשוב, זה לא משנה". אבל לי זה משנה היה מצב שבו לא זזתי מהמיטה בבית חולים כמה ימים- לא אכלתי ולא שתיתי ולא זזתי בכלל ואז העבירו אותי למחלקה סגורה ונתנו לי אינפוזיה לוריד. איך זה מוגדר מצב כזה? כי אז אני חשבתי שהייתי בדיכאון. אבל אולי זה משהו אחר? והיו מצבים שחשבתי שאנשים שאני מכירה הם רעים שליליים ושטניים באופן מיוחד. אחרי שהעלו לי את התרופות זה בדרך כלל עבר לי. וחזרתי לראות אותם כאנושיים.איך זה נקרא? איך נקרא מצב כזה שאני לפעמים לא מסדרת בעולם בחוץ? לא מצליחה להבין מה אנשים אומרים אם הם אומרים יותר מכמה מילים במשפט? לא מצליחה להסתדר עם להבין איזה אוטובוס לקחת לאן? זה לא משהו קבוע. זה כמו התקף כזה של בלבול שעובר אחרי הריספרדל והקולנקס.

חלי שלום, ברור לי שהנושא חשוב לך מאוד, ואני מניח שנושא האבחנה טומן בחובו רגשות שונים. רגשות שאני חושב שיש לברר עם המטפלים שלך, לבדוק מה זה אומר עבורך להיות חולה בסכיזופרניה, מה זה הפרעת אישיות גבולית ומה זה פוסט טראומטי, מה האמירות הללו מעוררות בך. אני חושב שלכך התכוונו כשאמרו לא חשוב מה האבחנה, חשוב מה זה אומר עבורך. לשאלתך, העובדה שמטפלים שונים שפגשו בך נתנו לך אבחנות שונות מצביעה על כך שככל הנראה קיימת חפפיפה מסויימת בין חלק מהסימפטומים המאפיינים הפרעות אלו. כך למשל בהפרעתאישיות קיצונית במצב של לחץ קיצוני קיימות גלישות פסיכוטיות ותחושה של רדיפה כפי שאת מתארת. מה שאני אומר הוא שלמרות שמהדברים שלך נשמע שאת סובלת, או סבלת מסימפטומים פסיכוטיים, קשה לתת אבחנה חד משמעית מכאן. מעבר לכך אני חושב גם שאין זה נכון לאבחן ללא ניסיון לעבד גם את האבחנה וגם את התחושות שנלוות לה. אני מודע לכך שייתכן ולא עניתי לך בצורה חד משמעית, אבל כאמור לא נראה לי מקצועי ונכון לאבחן אותך דרך האינטרנט, לא רק משום שמידע רב חסר, אלא משום שאין אפשרות לשוב ולעבד איתך את ההשפעה של האבחנה עלייך. דרור

חלי, בואי לרגע תזרמי איתי ועם האנלוגיה הבאה. שאלתך הזכירה לי את הנוירולוג אוליבר סאקס שמספר על אדם עיוור מלידה, שבהיותו כבן ארבעים התברר שעיוורונו ניתן לתיקון בעזרת ניתוח. בהמרצת אשתו, הוא נותח וכתוצאה מן הניתוח תוקן המנגנון הפיזי של הראייה. כך שמבחינה טכנית, טכנית בלבד, הוא היה מסוגל לראות. אבל אז הסתבר שראייה אינה עניין טכני כלל ועיקר אלא תפקיד המחייב לימוד מאומץ, המתרחש בדרך כלל במהלך שנותינו הראשונות. בשנים אלה אנו לומדים לקשר בין הרשמים החזותיים שאנו קולטים לבין רשמים חושיים אחרים. אנו לומדים לזהות עצמים, למרות שצורתם נראית שונה מזווית שונות, והשתקפותם על הרשתית שונה כשהם נמצאים במרחק שונה ממנה. זוהי למידה ענפה וממושכת, הנעשית מבלי משים, כמו שאנו לומדים את שפת אימנו, בלי שנשנן אף כלל אחד של דקדוק. אחרי שהוסרו התחבושות מעיניו, היה על העיוור שנותח ללמוד את כל הדברים הללו. הוא ראה אמנם בליל בלתי מובחן של צבעים וצורות, אך התקשה לראות בהם את המציאות שהכיר מחושיו האחרים. רק לאחר שהמנתח החל לדבר אליו והוא זיהה את קולו, הוא קישר בין הקול לבין הרשמים החזותיים שקלט. באופן דומה היה עליו ללמוד לזהות כל עצם ואדם בסביבתו בכל פעם מחדש. זו הייתה עבורו דרך חדשה לחלוטין של תפקוד והיא נלמדה כשפה זרה. במשך כמה שנים ניסה אותו אדם, בעזרת אשתו ורופאיו, ללמוד ולהבחין ולהבין מה הוא רואה. זו הפכה למשימה קשה ומתסכלת מאין כמוה עבורו. היא כילתה את כוחותיו וסופו שהתייאש ממנה. כשמחלת העיניים הופיעה שוב הוא חש הקלה אדירה. כיוון שיכול היה לעצום את עיניו הרואות ולשוב ולהשתמש כבעבר בחושי השמיעה והמישוש המוכרים לו כל כך, מכל בחינה הוא שב להיות הוא עצמו אדם עיוור הרואה את הכל. חלי, האנלוגיה היא עבורך ללא פרשנות בצידה - רק שאלה האם את באמת רוצה אבחנה? האם תרצי ללמוד את עצמך וסביבתך בלי לראות כלומר בלי אבחנה או שמא תחפצי באבחנה ואז המציאות הידועה גם אם כואבת גם היא תיהפך לזרה, בניגוד לעיוור שעיוורונו חזר, ברגע שישנה אבחנה אולי תתפללי לעיוורון המוכר אך הראייה תסנוור אותך כל פעם מחדש. מצער אותי לשמוע על לונה-פארק של אבחנות שקיבלת אך אומר בחיוך שלפחות מתאפשר לך לבחור על איזה מן המתקנים את רוצה לעלות. שיהיה לך טוב, כי פשוט וקל זה אף פעם לא (עם או בלי אבחנה)

כןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מערכת דפוקה גם לי נתנו ים אבחנות ובסוף אמרו פוסט טראומה!!! זה שיטה של פסיכיאטריים לדפוק אותך להגיד שאת חולה במלא מחלות ואז כשאין להם מושג הם אומרים פוסט טראומה!!!!!!!!!! תאמיני לי לא צריך את האבחנה שלהם שידחפו אותה.........