אכזבה בטיפול

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/06/2008 | 14:31 | מאת: שירה

שלום ליאת, איזה כיף שאת פה. זה התחיל כמו כל פגישה, זה התחיל טוב ופתאום התחושה הזאת "האכזבה". מעניין שהמטפלת הרגישה בתחושה הזאת אצלי עוד לפני שאני הצלחתי לגבש אותה בעצמי. אני מאוכזבת מהמטפלת, מתגובתה, מהתייחסותה. באתי לפגישה עם ציפיות מסוימות לגבי הנושא שהעליתי, שיתפתי בתכנים קשים שלא העליתי עד עכשיו, והיא? היא הקשיבה, שיקפה את המציאות העגומה, עשתה הקשרים, אך לא שאלה את השאלות הנכונות, לא נתנה לי תחושה טובה, לא חיזקה אותי, לא התייחסה לשיתוף שלי למרות הקושי ונתנה לי לצאת מהפגישה מוצפת!!! ועוד ציינה שאני התאכזבתי ממנה. בטח תגידי שאני עושה כלפיה העברה, בטח תגידי שאני צריכה לברר היכן בחיי אני מרגישה אכזבה, בטח תגידי שזוהי הזדמנות לבדוק את אופן תגובתי כשאני חשה אכזבה, בטח תגידי שאני צריכה לדבר עם המטפלת על כך, ובטח תגידי שהקשר הטיפולי הוא לב ליבו של הטיפול ושיחה על תחושותיי יכולה לתרום לטיפול. את כל זה אני יודעת. אני לא יודעת איך אני מתגברת על זה? זה קשה לי במיוחד כי זה הגיע בתקופה טובה ואני חוששת לחזור אחורה. איך מתארגנת לקראת שבוע חדש? ואיך מסתכלת לה בעיניים ומדברת איתה על זה? ובמיוחד איך אני יודעת שתגובת המטפלת היא חלק מהעברה נגדית או חלק מתגובות אנושיות שכוללות גם טעויות וחוסר רגישות. מצטערת על האורך (יש הקלת מה בכתיבה) ומצטערת אם נשמעת צינית או משמיצה, אין זו כוונתי, רק מוצפת עכשיו. אשמח לשמוע את דעתך ולהקל מעט על הקושי. האם מומלץ לדבר בטלפון לפני הפגישה הבאה? תודה, שירה.

לקריאה נוספת והעמקה
07/06/2008 | 01:44 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום שירה, את נשמעת נסערת מאד, כועסת ומאוכזבת, וברור לי שמשהו מהותי לא הצליח כנראה לעבור ולהגיע עד אלי. מן התיאור שלך לא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה שם. אני מבינה שהיו ציפיות עוד לפני שהנושא עלה, ומשהו באופן תגובתה לא תאם לציפיות הללו. "היא לא שאלה את השאלות הנכונות" את אומרת, ואני לא בטוחה שיש בהכרח שאלות 'נכונות'. מאד חשוב שנהיה ערים לפער הבלתי נמנע המתקיים בין התודעה שלנו לזו של האחר. כל מיני דברים שנראים מובנים מאליהם עבור אדם אחד, אינם נתפסים כך תמיד במוחו של האחר, גם אם הוא רגיש, קשוב ואכפתי. למרבה המזל, טיפול אינו מסתיים בפגישה אחת, ונושא חשוב כל כך עוד ישוב ויעלה בפגישות הבאות, כך או אחרת. את מציינת שאת בתקופה טובה, ואולי זו שעת מבחן ליכולת לשאת תסכול ואכזבה בלי לרסק את היש. אני מציעה לך לנסות ולזנוח את הניסיונות לנתח את האירוע במונחים תיאורטיים פסיכואנליטיים, ובמקום זאת, לשוב ולהעלות את הנושא מיוזמתך, באופן שיחדד את המוקד, ויסייע לה להיות שם בשבילך באופן מותאם יותר. מה את אומרת? ליאת

13/06/2008 | 16:09 | מאת: שירה

שלום ליאת, אומנם באיחור של שבוע, אך היה לי חשוב לשלוח את ההודעה במשמרת שלך. תגובתך היתה מבחינתי ממש "עזרה ראשונה" במצב בו הייתי. זה נתן לי כוחות לעבור את השבוע ויכולת להתבונן על המצב מזווית אחרת. אהבתי במיוחד את שעת המבחן, וכן עמדתי בזה כמו גדולה. איזה כיף! היום נפגשתי עם המטפלת, דיברנו על הפגישה האחרונה, והרגשתי ממש טוב שהצלחתי להביע את מה שאני חשה בזמן הנכון. ואת צודקת, טוב שהטיפול בנוי מהרבה פגישות ובטח ונתמקד עוד הרבה בסוגיית האכזבה. אז.. תודה רבה ושבת שלום.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית