פתרון לבעיה

אני אם חד הורית הגרה בקרבת הורי המבוגרים. יש לי אחות הגרה רחוק. לפני שבוע התגלה לאימי גידול בראש. אבי ביקש לבוא עימי להתיעצות אצל רופאים פרטים. {3 במספר] תגובתי: אני נוסעת לבד.[הסיבה לתגובתי:איני חושבת שאבי צריך לשמוע הכל. ידוע לי שהמצב של הגידול אינו טוב].כמו כן בשנה האחרונה ישנה ירידה קוגניטיבית אצל אבי. אבי כעס מאוד. אינו מדבר עימי. בשיחת טלפון טען שצרחתי עליו. התנצלתי אם זה נשמע כצעקה. הסברתי לו את מניעי. הוא לא קיבל. טען שמעתה לא מענין אותו דבר. הכל באחריותי, שאני אשלם עבור ההתיעצויות. והמשפט הפוגע ביותר: אוי ואבוי אם הוא יזדקק לעזרתי. אני מאוד קשורה להורי. מצב רוחי נוראי. מעצם הידיעה על הגידול. ועכשו התגובה של אבי. בני בן 8 נמצא אצל אחותי. חוזר מחר. אני פוחדת להעביר לו את כל המתח, הלחץ הנפשי , שבו אני נתונה.כל היום בוכה. מרגישה לחץ בחזה. מה עושים?.??

שלום אורנה אין-ספק שהודעה על בעיה רפואית משמעותית כגון גידול מעוררת סערה בקרב כל בני המשפחה ומעלה תחושות רבות של חרדה, חוסר-אונים, כעס ועוד. על רקע הסערה הזו, בה כולכם בוודאי שרויים, הייתי מציע לך לראות את תגובתו של אביך ואולי גם את עוצמת הרגשות בה את נתונה. עוצמה כזאת היא טבעית, מותאמת למצב, וגם את תגובתו הנסערת של אביך ניתן כנראה להבין על רקע חששותיו ומצוקתו הוא. הייתי מציע לך לקחת נשימה עמוקה, לדעת שאת עומדת כנראה בפני תקופה של התמודדות לא קלה ולראות כל פגיעה לא כמשקפת משהו ארוך-טווח אלא כמשהו שסביר שיעבור לאחר תקופת ההלם והעיכול הראשוני של המצב החדש. קשה לי לייעץ לך על קצה המזלג כיצד לנהוג ביחס לבנך. אך באופן כללי, וללא היכרות עם גורמים אחרים העלולים להשפיע, הייתי אומר כי מכיוון ולא תוכלי כנראה להסתיר את סערת רוחך הייתי בדרך-כלל מייעץ לשתף אותו במתרחש, בצורה מותאמת ככל האפשר ליכולותיו ולתגובתו בעת הדיבור. בהצלחה דוד