יום כלולותי

אני בחורה בת 26 מסורתית שהתחתנה לפני מס' חודשים... יום כלולותי...ביום זה, שהיה אמור להיות היפה מכולם.. היה הסיוט הגדול בחיי. הגעתי הביתה לאחר שטבלתי במקווה, כולי נרגשת, לא יודעת למה לצפות... בעלי חיכה, עלינו לחדר, מבלי כל אזהרה מוקדמת חדר לגופי... בכיתי מכאבים, ביקשתי שיפסיק, אך הוא המשיך בשלו... ביקש להדיק את האור, אמרתי לו שאני מתביישת... הוא אמר- אני בעלך, ממה את מתביישת ? הרגשתי מושפלת... הוא המשיך להשפיל אותי מילולית... זה לא היה אותו הבעל שאיתו התחתנתי... האוהב, העדין, המפרגן... הרגשתי שהזמן נגדי, הוא פשוט לא עבר. כששאלתי אותו לפשר התנהגותו, נענתי בתשובה ... שהכל מעורפל ולא מובן לו איך זה קרה. הוא התנצל עד אין סוף, וטען להגנתו שהוא היה רגיל לסקס בתדירות גבוהה.. ומאחר ואיתי זה לא היה שנה וחצי עד לחתונה, הוא נתפס בשגעון רגעי... נכון להיום, קשה לי לקיים איתו יחסים... האהבה שחשתי כלפיו דעכה לא מעט. למרות זאת, אני עדיין מעוניינת להחיות ולשמר את נישואי...

א"א יקרה! עברת טראומה נוראית, טראומה שאני לא מאחלת לאף אחת (ולמרות זאת נשים רבות בחברה שלנו עוברות אותה). למה שעברת ביום כלולותייך קוראים אונס, אונס לא חייב לקרות בסמטה אפלה ע"י אדם זר, הוא יכול לקרות גם בחדר מואר ע"י בעלך. קיום יחסי מין=לעשות אהבה ומה שבעלך עשה לך באותו ערב לא היה לא זה ולא זה אבל אני לא מאשימה אותו בכלום (בינתיים) לא תמיד אפשר לדעת את מכלול הגורמים שהשפיעו עליו ולכן אני גם לא אומרת או שופטת אותו כאדם רע וייתכן מאד מאד שכמו שכתבת הוא אוהב, עדין ומפרגן ולמעשיו באותו ערב אפשר לחפש הסבר אחר. מה עושים מכאן הלאה? אנחנו זקוקים לחום ולאהבה ואמורים לקבל אותם מבני הזוג שלנו, תסבירי לו שאת זקוקה לחום לאהבה, לחיבוקים, לנשיקות. תנסי להתחבר ולחבר גם אותו לתחושה שכיף לכם ביחד שנעים לכם לגעת האחת בשני, תתחילו מכאן, תתחילו בהתחלה ולא בסוף. החדירה עצמה אמורה להיות הסוף, השיא ולא הכל. יש כל כך הרבה מה לגלות אחד בשניה ( וההפך) קודם, תנסו לגלות זאת ביחד. המון בהצלחה, ואני באמת מאמינה שאם היו לך סיבות אמיתיות להתחתן איתו, הן עדיין שם ועדיין ניתן להתחבר אליהן

אורה יקרה. כ"כ קשה לי להתחיל בנשיקות וחיבוקים... כי אני יודעת שזה יגיע...הסקס. אני נסגרת, כואב לי- גם שאני מנסה לחשוב על דברים אחרים ולא להזכר במה שקרה. לאחר קיום היחסים הבטן כואבת לי לכמה שעות טובות, אין לי מושג אם אלו תופעות פיזיולוגיות או לא. חשבתי ללכת ליעוץ, אבל שוב אני מרגישה שזה קרה אתמול, עדיין יש את המבוכה, הבלבול, התמונות שרצות בראש, חוסר האמונה שזה קרה דווקא לי- לבחורה שחיכתה לאחד והיחיד...זה עדיין טרי. מודה לך על ההבנה.

לא.א. שלום, הרשי לי להתייחס לדברייך מנקודת מבט של גבר. לאחר שקראתי את דברייך על התנהגותו של בעלך, אין לי ספק כי הוא מאוהב בך מאוד. ציינת בדברייך שבזמן שיצאתם עד לחתונה, לא קיימתם יחסי מין. במשך תקופה זו, בעלך לעתיד כיבד אותך ולא דרש ממך לקיים עימו יחסי מין. התנהגותו כלפייך בליל הכלולות מעידה על כך שבמשך תקופה זו, הוא בער מתשוקה אלייך, וכשהגיע הרגע שבו הפכת לאשתו, כלומר מותרת לו מבחינת ההלכה, לא יכל להתאפק, ומרוב תשוקה בוערת אלייך, התנפל עלייך לפי תאורך, וחדר אלייך כשהוא שוכח ומתעלם מהצורך להיות עדין ומתחשב. מהמשך דברייך, הוא התנצל רבות אח"כ - מה שמעיד על אהבתו אלייך. אין לי כל ספק שאתם צריכים ללמוד ביחד להנות ממין, בעלך מאוהב בך וחושק בך מאוד - בכך אין כל ספק. הוא רק צריך להאט מעט את הקצב כדי שאת תוכלי להדביק את החסר בקצב שלך. בהצלחה, שמעון

לא הרבה פעמים זה קורה לי, כאיש מקצוע וותיק, שדמעה זולגת לפני מענה. כואב הלב. אינני רוצה להתיחס לארוע (אולי הדחקה? כך אומרים הפסיכולוגים בדרך כלל...) אלא לחייכם בעתיד: נסי לעשות הכל כדי להביא את בעלך לתפיסת מהות יחסי הנישואין בצורה שונה ממה שנתפסת אצלו כעת, לאור מה שסיפרת. פעמים רבות תפיסת העולם הנה הרסנית יותר מארוע התנהגותי כזה או אחר, אפילו אלים. יעוץ זוגי הוא משהו שקשה לראות אתכם מוותרים עליו. יש דבר כזה גם בחברה הדתית. אל תרפי. ד"ר יוסי אברהם

נחמד לדעת שגם רופאים (מתחום עיסוק כשלך) מדחיקים דברים... אין ספק שהעלתי את נושא היעוץ בפניו, אפילו באותו הערב במהלך הפגיעות המילוליות שהטיח בי. הוא היה כ"כ נרגז מהרעיון שזה רק החמיר את המצב באותו הערב... לאחר תקופה קצרה, שחזרתי בפניו את אותו הלילה שוב ושוב... שקעתי לעיתים בדכאונות. לא היה לו פשוט לראות אותי דועכת... הייתי בחורה מלאת שמחת חיים, קופצנית וחייכנית. אין לי ספק שעברה עליו תקופה לא פחות קשה... נכון להיום, הוא מוכן לבוא איתי ליעוץ. מאחר ואני לא בתחום אין לי מושג לאיזה איש מקצוע לפנות, לפסיכולוג, סקסולוג... תודה מראש.

א.א. יקרה ליבי ליבי אליך. כאחת שעברה חוייה דומה, אני יודעת איך את מרגישה. הדרך היחידה לדעתי בשביל להחלץ מהמצב ולעבד את הטראומה היא טיפול פסיכולוגי. ושלא יהיו לך ספקות, מה שעברת על ידי בעלך הוא אונס בלי כל ספק. את זקוקה לטיפול, כדאי שתפני לפסיכולוגית אשה, יהיה לך יותר קל לספר לאשה מה שקרה. האמיני לי שברגע שמספרים יש הקלה וכבר פחות קשה להמשיך ולספר. ללא ספק גם בעלך זקוק לטיפול. אל תוותרי על זה בשום אופן או שתסבלי כל חייך ונישואיכם יהיו גרועים או יתפרקו. עוד דבר- בשום אופן אל תקיימי עם בעלך יחסי מין עד שתרגישי שאת רוצה. אין שום סיבה שהסיוט מליל כלולותיך יחזור על עצמו פעם אחר פעם. פשוט אל תסכימי יותר לשום דבר שאינך רוצה. אם את רוצה רק נשיקה- זה חייב להגמר בנשיקה ולא יותר. אם גם את זה לא, אז לא עושים כלום. אין שום דרך אחרת לדברים הללו לעבוד בין גבר לאשה. את לא חייבת להיות כלי לסיפוקו של בעלך במחיר אושרך ובריאותך הנפשית. אם בעלך יעז להתלונן, עליו להבין שזה המחיר הנורא של מעשיו הקשים. את הקורבן כאן, דאגי לעצמך בלא שמץ מחשבה עליו אלא רק על רצונותיך שלך. דעי שאינך לבד. את מוזמנת לכתוב לי בכל עת, גם לאי-מייל אני שולחת לך חיבוק גדול וירטואלי... אחת

בימים האחרונים אני מרבה להשתתף בפורום זה וכתבתי על תחושת הבדידות בחגים ועל התמודדות עם מוות ואובדן. הבחורה הנוספת שבחרה להשתמש באותו השם אין לה כל קשר אלי, ואני רק מקווה שזה נעשה בתום לב ולא למטרת התחזות. על כל פנים, כדי למנוע בלבול, בקשה לי אל ה"אחת" השניה - אנא השתמשי בכינוי אחר! לא חסרים כינויים ואין צורך להשתמש דווקא בכינוי שכבר תפוס! בתודה מראש! אחת הראשונה!

יכולתי להרגיש דרך מילותיך את החום וההבנה... המון תודה. מקווה שתרגישי חופשי לכתוב לי גם את מה שעבר עלייך. שוב, תודה על החיזוק.