מרגישה זקנה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הנידודי השינה שלי ... כאלו אני בת 90 מתהפכת במיטה מצד לצד אחרי 3 שעות של שינה מרגישה עירנית כאלו ישנתי 10 שעות. אני כבר מתגעגעת לימים שקשה לקום מהמטה בבוקר שמרגישים עייפים, שגוררים את הרגלים לעבודה....... פניתי לפסיכאטר הוא טוען שאני בסדר גמור ולא צריך תרופות (מה בסדר גמור בזה לא ברור לי, לדעתי לא לישון מחייב משהו מיידי של כאן ועכשיו) כך מידי פעם כשזה מתרחש אני מדברת איתו ותמיד התשובה שלו שאני לא זקוקה לטיפול תרופתי.. אני מרגישה כאלו הוא רופא מהמאה הקודמת שאין לו מה לתת, למרות שאני יודעת שהוא לא כזה ומאוד מקצועי. אני חושבת שזה בגלל הפסיכולוגית שלי שעדכנה אותו לא לתת כלום, כי הוא תמיד אומר שאני פשוט צריכה לנסות לשתף פעולה בטיפול. אז אולי אני פשוט רופא נחמד אחר(אני שונאת להחליף רופאים) שלא מכיר או ידוע שאני גם מבקרת את הגברת שלי לפעמים. היא תמיד נתקעת וטוענת שזה PTSD וצריך פשוט לשחזר ארוע.. אני לא מרגישה שאפשר לטעון שכל החיים שלי, מסתבכים בגלל אירוע בודד בחיי ומרגישה סתם בזבוז זמן.. והחיים שלי ממשיכים להיות תקועים.....
שלום רחל, לא הייתי רוצה להתערב בעבודתם של המטפלים בך, שכן איני מכירה את התמונה כולה ואת הרציונל המכתיב את גישת הטיפול שלהם. טיפול תרופתי יכול בהחלט להשתלב גם בטיפול בהפרעה פוסט טראומטית. אם את מרגישה שאת חווה סבל עודף ומיותר, זכותך להתייעץ עם איש מקצוע נוסף ולקבל חוות דעת שנייה. תרופות אכן אינן יכולות להחליף טיפול שיחתי מעמיק, אך הן יכולות להיות בנות-ברית חשובות בטיפול, בהיותן מפחיתות סבל והתנגדות. בברכה ליאת
ליאת, תודה על התגובה. אני לפעמים מרגישה בטיפול כמו במשחק משהו לא אמיתי כי יש משהו מאוד לא רציונאלי בזמן המוקדש לטיפול אחרי 50 דקות ששוטחים את החיים זהו נגמר הזמן משהו חאר ניכנס אז זה כאלו החיים נעצרים עד הפגישה הבאה, הרי בינתיים המטופל ממשיך לסבול הבעיות לא נעצרות ברגע.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
