יאוש

אני בת 43,נשואה+2.חיי היו רצופים קשיים והבסיס שקבלתי בילדותי רעוע(חוסר תמיכה,אוירת נכאים בבית,זוגיות גרועה ועוד)גרם לי להיות אדם עצוב וחסר בטחון עצמי.במשך השנים"סחבתי" קדימה,למדתי והאמנתי שעוד יגיעו ימים טובים .נשאתי לבעל תומך ומפרגן וחשבתי שקברתי את כל השדים.בשנים האחרונות אני שמה לב שמה שחשבתי שקבור-צץ כל פעם מחדש.כל קושי הופך בלתי נסבל וקשה להתמודדות.אין לי סבלנות לאף אחד,כולל לבן זוג,אני מיואשת ממצבי,ממקצועי,מהקשיים הבלתי נגמרים(שאולי אני מעצימה).על פי הסמפטומים אני גולשת אט אט למצב דכאוני של חוסר סיפוק,יאוש,עצבות,עיפות ואולי רצון לגמור עם הכל.אני כבר באמת מאמינה שכלום לא ישתנה.גם בתחום המקצועי אנני יודעת איך לשנות כיוון-אין לי הבטחון והאמונה בעצמי ולא משנה שקולגות מפרגנים לי.מה עושים?

שלום עירית, מדברייך ניתן להתרשם כי הצלחת במידה מרשימה להיחלץ מצבת העבר שלך. הצלחת ללמוד ולרכוש מקצוע, הקמת משפחה יחד עם בן-זוג תומך ומפרגן, ולהשיג הישגים נראים לעין. דיכאון הוא אחת הרעות החולות בתרבות שלנו, והוא עלול לתקוף גם אנשים עם עבר 'מושלם'. אחד ההיבטים המרכזיים של הדיכאון קשור לתפיסה שלילית מאד של העצמי, של החיים בכלל, ושל העתיד. הגם שמדובר בחוויה מאד מייאשת וקודרת, ניתן לטפל בה, הן באמצעות שיחות, והן בעזרת תרופות נוגדות-דיכאון. במסגרת הטיפול הפסיכולוגי תוכלי, כמובן, גם לגעת בסוגיות מעברך שלא זכו לעיבוד עד היום, ואשר משפיעות על הדימוי והביטחון העצמי שלך. דרך צלחה ליאת