ליאת יקרה

אהלן .. מה שלומך?.. אני .. ביומים קצת קשים .. עברתי תאונה , מישהו נכנס לי באוטו וברח . נפלתי על טיפוס "לא ידידותי" לסביבה במילה עדינה .. מאיפה הם נדבקים אליי ??? כל הטיפוסים האלה ???? מה יש בי שמדביק אליי אנשים כאלה ?.. אני לא נראית אחת שמחפשת את זה , אני עדינה , ולא.. אני לא מזמנת אותם אליי .. אז פאק ..אני שואלת את עצמי מה לא בסדר איתי ?.. השמנה כבר גרמתי לעצמי ...זה גם לא עוזר ..מסתבר אז מה נותר עוד להרוס ?.. מה לא עשיתי עוד ?.. איפה האשמה שלי ?.. כן אני עוד בחיפוש של זה :-( יום שני , בשעות הצהריים אני חוזרת הבייתה עם הרכב , בדרך להחזיר את הילד מהגן .. נוסעת בכיף , שומעת מוזיקה , מרגישה לשם שינוי טוב יותר , חוזרת מטיפול אצל הפסיכולוג, מרגישה מוחזקת , עטופה במילים מחבקות .. פתאום מרגישה שמישהו נכנס לי באוטו , הבחור יצא מחנייה ולא ראה אותי ופגע ברכב. עצרתי , עצירה פתאומית . פתחתי חלון .. והוא אומר לי.. "מטומטמת , איך את נוהגת .. שאלוהים ייקח אותך ואת הרישיון של מי שנתן לך " סליחה ?.. אני עונה לו .. הזוי ..אני נוסעת והוא זה שיצא מהחנייה ואני לא בסדר?! סוגרת סוויץ, לוקחת את התיק יוצאת מהרכב , לבדוק את הנזק ולקחת פרטים .. מסתכלת על הרכב.. פגיעה לא רצינית ... נגשת לבחור לרכב מבקשת בצורה יפה .. את הפרטים בשביל הביטוח . "אתה יכול לתת לי בבקשה את הפרטים "?.. והוא עונה לי .. " סליחה , למי את נותנת הוראות "???? מה???? אני לרגע בהלם ... "תן לי את הפרטים של הרכב , אני ממשיכה לבקש .. והוא ..בשלו .. "סעי , סעי מכאן , לפני שאני ***** לך את הפנים היפות , לפני שאני דורס אותך " וואו ..מדברת לעצמי לרגע , מי הוא שידבר אליי ככה .. אני לא בת 18 , ואני לא מתכוונת לוותר , ומהילדה העדינה אני הופכת לסופר עצבנית.. "תקשיב טוב..אני אומרת לו .. צא מהאוטו עכשיו ותן לי את הפרטים של הרכב ," והוא ממשיך בצרחות .. "את לא מבינה , אני יוצא אני מ***** אותך , חבל על הפנים היפות שלך , סעי מפה ,לפני שאני דורס אותך תזהרי ממני .." וואו ..העצבים עלו לי ואני באקסטזה .. מה שלא עשיתי שנים , פתאום מקבל בי כח ..עכשיו "למי אתה מדבר ככה , צא מהאוטו ונראה אותך , מי אתה חושב שאתה ?, אז אתה יפה ..מה אתה תופס מעצמך? , תן לי את הפרטים של הרכב ..ותתחיל להרגע " .. והוא ממשיך לקלל .. אני בועטת לו בדלת של הרכב , סוגרת לו את המראה של הרכב בעצבים .. ורושמת את המספר של הרכב פתאום הוא ..הוא התחיל לנסוע .. עליי ..הוא עלה לי על הרגל עם האוטו ..?! אני בשוק ..מזיזה את הרגל מהר ואת עצמי .. ולא מעכלת , עד כמה הבחור לא שפוי .. הוא ניסה לדרוס אותי .. בעצם דרס .. והוא עושה רוורס ובורח . אני מתקשרת לבן הזוג שלי ..מספרת לו ובוכה ..הוא אומר לי אני כבר מגיע .. תוך שתי דקות הוא וחברה טובה שלי מגיעים .. הבחור השאיר את הרכב רחוב ליד וברח .. בן זוגי נגש לרכב , אני רואה כבר את העצבים בעיניים , את הזעם ..שלו עוד ממה שקרה לי אז באונס . .את החוסר יכולת שלו להשתלט על עצמו , ו..אני מתחננת אלייו , די.. אל תעשה כלום ..לאוטו .. בוא נגיש תלונה במשטרה ונלך .. והוא ..הוא בקריזה ..לכי לאוטו ..אני תיכף בא.. לא אני מבקשת , הוא לא שווה את זה . והוא נרגע . הלכנו . לתחנת המשטרה . הגשתי תלונה . מרגיש כמו , סגירת מעגל עבור מה שלא נעשה אצלי לפני עשר שנים , שלא התלוננתי על האונס . אני חוזרת עם הילד עם האוטו ..שעתיים אחרי , לאותו הרחוב .. זה ליד הבית .. ואת מי אני רואה ?! כן ..את הבחור שברח .. אני עושה רוורס אחורה בלי לחשוב פעמיים , מצפצפת לו שיעצור , הוא מסתובב אחורה רואה שזו אני ..וממשיך ללכת .. אני פותחת חלון ומתעצבנת , קוראת לו שיבוא , שיתבייש שהוא הלך בלי לתת פרטים , שוכחת איך אני מדברת מעצבים ושהילד שלי נמצא מאחור .. הוא רץ אליי ..מתקרב לי לחלון ואומר .. " וואו , אותך אני מחפש פה , חתיכת מטומטמת , פגעת ברכב שלי וברחת , חבל עלייך , יפה מידיי .. אני מ**** אותך..על מה שעשית.. " ואני אומרת לו .."רגע..חכה ..תהייה גבר על גבר לא עליי .." תכף אני יקרא לבן זוג שלי ותתמודד איתו .. מרגישה ..ממש טיפוס מסוכן , פסיכופט ... והילד שלי ..שכחתי שהוא שם .. אני מסתובבת אחורה , הוא בוכה בטירוף , הוא שם ידיים על האוזנים , בוכה , צורח "אמא , די , בבקשה בואי הבייתה אני עייף , אני רוצה לישון, אמא די, והוא רק בן 4 ".. פועלים ערביים שנמצאים ליד ועובדים בעבודות בכביש ..רואים את הכל , מתקרבים אלייו ואומרים לו " אם רק תנסה לגעת בה , אנחנו מזמינים משטרה ". הוא צוחק .. אני נועלת את הדלת , סוגרת את החלונות , מרגיעה את הילד ואומרת לעצמי .. היי שרית ..את כבר לא ילדה קטנה , אפ אחד לא יפגע בך .. את חייבת להיות חזקה, בן זוגי מגיע אחרי כמה דקות , אני קוראת לו .. בבקשה ג` אל תעיז לגעת בו , הוא לא שווה את זה .. תראה יש לנו ילד , הוא לא שווה את זה .. הם מתחילים לריב , לקלל ..וואו איזו ברבריות .. מי היה מאמין .. איך הכל יצא משליטה .. והכל בגלל חוסר רצון לתת פרטים .. שהביטוח הוא זה שהיה מכסה את כל העניין , ג` אומר לו "תתבייש ,ככה אתה מתנהג לנשים .. חזק עליהם ..בוא נראה אותך עכשיו .". בינתיים אני מזמינה משטרה .. הניידת באה .. ולוקחת אותו ..מזל!!!! אבל אני ..אני רק עכשיו מבינה מה קרה שם ... איך זה יכל להסתיים ... איזה מסוכן זה להתעסק עם אנשים כאלה .. הייתי צריכה לקחת את מס הרכב שלו בשקט ולהמשיך לדרכי . ואני ככ לא עצבנית, ואני ככ לא אוהבת את הסיכונים האלה .. ולא הייתה לי שליטה על מה שקרה . ביומיים האחרונים הייתי במיון , חבושה ברגל , כאבים בכל הגוף , מהעצירה הפתאומית כאבים בחזה .. ויכל להיות הרבה יותר גרוע ... הוא יכל לדרוס אותי להעיף אותי מהכביש .. בלי חשבון ..בלי שום מצפון .. ואני .. עדיין בהלם , חוזרת בלילה , לתמונות של הפגיעה מגיל 18 .. ופתאום הפחד שוב מחלחל ..בתוכי פתאום שוב הצפה .. ואני מפחדת , פתאום מפחדת לנהוג , מפחדת לצאת .. מפחדת מהכל . בעיקר מעצמי . וכל הכח שהראתי מולו כאילו ונעלם מחדש. עולה לי איזה משפט ששמעתי לא מזמן לראש . ."צריך לדעת..לשים את הדברים שחווינו בתוך חיינו ולא לשים את חיינו בחוויות שעברנו ".. משפט מעניין וחכם לא ?.. האם הוא אפשרי בכלל ?... למשל עליי .. האירועים הטראומתים שחוויתי מושכים אותי היום כבר לאן שהם רוצים .. ואני ..די הולכת לאיבוד בהם. נשלטת על ידם נסחפת לתוכם. וזה כמו להיות ברכבת הרים ולהרגיש בהתאם לנסיבות למעלה או למטה ..אין שליטה . השאלה היא האם פעם יהיה אפשרי לשים את האירועים שחוויתי בתוך עצמי ?.. נשמע מסובך ליאת ?..לא? זא האם אוכל להרגיש את השמחה , את הכאב כמו שהם .. אבל עדיין להשאר אני ?... בעצם לא ללכת לאיבוד ולא להסחף כמו שאני חשה היום?... אני ככ רוצה לשלוט במחול המטורף הזה שבתוכי ... להרגיש דברים אבל בלי להתנתק מהתחושה של האני שלי . האם זה אפשרי להצלחה ?.. או שזה רק בגדר אשליה/ חלום ?! סורי על המילים הלא נעימות שציטטתי במקרה שעברתי ..ניסיתי לשים כוכבית במילים שהיו לא נעימות ..בכלל חוצמזה .. קבלי ממני ..חיבוק ענקי מכל הלב ..ובהערכה עמוקה אלייך למה ?.. כי ככה מרגיש לי .:-)... שרית

שלום שרית, אוי, איזה סיפור. רק את זה היית צריכה... מדגים יפה את האימרה "בכביש - אל תהיה צודק, היה חכם !". מסתבר שאי אפשר תמיד לדעת עם מי יש לנו עסק, ולפעמים עדיף לוותר. כרגע, כל מה שנשאר זה לנוח, לתת לרגל להחלים, ולנסות להירגע. בתוך כל הסיפור הקשה הזה, בצבצו להן שתי שורות שדווקא שימחו אותי - "נוסעת בכיף , שומעת מוזיקה , מרגישה לשם שינוי טוב יותר , חוזרת מטיפול אצל הפסיכולוג, מרגישה מוחזקת , עטופה במילים מחבקות .." אני מזמינה אותך להתמקד במה שבאמת חשוב. סוף שבוע רגוע ושקט ליאת