הצהרות של מטפלת

שלום לך, כבר כמה פעמים שהמטפלת שלי מעירה לי שאני מטופלת מאוד קשה, למרות שהיא מרגישה שאני מין אתגר בשבילה. אבל היא גם אמרה לי "שהיא לא יודעת מה לעשות איתי לפעמים", "שהיא מרגישה לחוצה איתי", "שהיא לא יודעת איפה היא טעתה, ומה היא יכולה לעשות עוד בכדי שתתקרב אלי עוד", "איך לצאת מהתקיעות שאני בה", "אני לא יודעת לפעמים אם הטיפול הדינמי מתאים לך".. ועוד כל מיני הצהרות. אני מרגישה שהיא מנסנ להגיד לי "תעזבי כבר" , כאילו שלא נעים לה להגיד את זה אבל היא רומזת!! יכול להיות? אני לא מצליחה להבין את זה! פעם אחת שאלתי אותה, אבל היא אמרה שברגע שתרגיש שהיא לא יכולה לעזור לי היא תגיד את זה! אני לא מצליחה להבין? האם את יכולה? אשמח אם תעזרי לי

שלום אילנה, המטפלת שלך נוקטת לשון ברורה וישירה, ומשתפת אותך בתחושות שלה ביחס לקצב ההתקדמות של הטיפול. אמירות מסוג זה, לפחות לאמונתי, אינן מעידות בהכרח על אוזלת-יד או ייאוש, אלא מכוונות אל חלקו של המטופל ביצירת השינוי. יש טעם רב להזכיר מדי פעם למטופלים "תקועים" את אחריותם לשיפור, ואת הביטחון ביכולתם לתרום יותר לקידום התהליך. תוכלי, כמובן, לשאול את המטפלת שלך האם קיימות טכניקות טיפוליות שנראות לה מתאימות יותר למצבך, ולשקול אותן יחד כאלטרנטיבה אפשרית. בברכה ליאת.

הי אילנה, רוצה לשתף אותך ממקומי כבסה"כ מטופלת שמנסה להאמין בהתאמתו וביכולתו של טיפול דינמי לעזור גם כשנדמה שלא... גם בטיפול שלי שמעתי אמירות דומות לאלה שהצגת (חלק מהן), הן נאמרו לא מכבר, ואני עדיין באותו טיפול ארוך וקשה. פשוט כי כזה הוא הטיפול שלי. כואבות, כואבות מאד, אך אלה אמיתות שמעוגנות במציאות. אמיתות, בעיניי, ראויות מאד להערכה. משום היותן אמינות, נראה לי שהן עשויות דווקא לייצב את הקשר שלך מול המטפלת. וייצוב קשר מקדם את הטיפול. מנסה לדמיין לי... למשמע משפט כדוגמת: "ברגע שארגיש שאין ביכולתי לטפל בך, יופסק הטיפול" עלולה להתעורר בהלה גדולה מנטישה של המטפלת, מסיום הטיפול כאן ועכשיו, אולי כעסים, אכזבות, אולי תחושת אשמה ועוד. צריך וחשוב להחזיר את הרגשות הללו עירומים לטיפול עצמו, הנה דבר קטן שאולי יכול לקדם אותו קצת. בכל זאת, אפשר אולי לנסות להקשיב למשפט כזה קצת אחרת - כרגע המטפלת מאמינה שהיא יכולה לטפל ולעזור לך ואינה רואה שבעתיד הקרוב זה הולך להשתנות. היא מבטיחה לנסות ככל יכולתה ובמגבלותיה, ועדיין אינה רואה את הניסיון כלקיחת אחריות גדולה מידי מצידה. נכון שלפעמים, גם היא, כבת-אדם, מרגישה חסרת אונים מולך (אולי כך את מצליחה להעביר אליה את תחושת חוסר האונים שלך?). נכון שאי אפשר לטפל כאשר אין לחלוטין שיתוף פעולה מצד המטופל. נכון שלטיפול יהיה פעם סוף... סתם ככה אני חושבת שאולי כדאי לכן לברר ביחד היכן באים לידי ביטוי המאמצים וההשקעה שלך בטיפול. לפעמים אנחנו מאמינים שאנחנו מתאמצים המון המון, רק שעם כל הכוונות הטובות המאמץ שלנו מופנה לכיוון לא בונה מבלי שאנו יודעים. לגמרי לא בטוח שהמטפלת שלך מוותרת עליך כל-כך מהר. ואת בטח יודעת, לפעמים אנחנו ממשיכים לנסות להוכיח לעצמנו את ההיפך. ואחרי כל הברבורים האלה, עדיין, ייתכן שטיפול דינמי יתאים או לא, ייתכן גם שקשר מסוים מצליח עם מטפל אחד ולא אחר, ויתכן גם שבעיתוי שונה, הכל היה אחרת... מקווה שזה בסדר שרשמתי... יום נעים