מוכנה ל''שלם את המחיר ''

שלום לדרור שטרנברג ולגולשי הפורום . אני בת 38 ומאובחנת ע''י אנשי בריאות הנפש כסכיזופרנית ( עברתי גם אישפוז מרצון בשנת 95' עקב התמוטטות עצבים ) . יש אמנם מאחוריי אי אלו טראומות ו''שריטות'' ( ילדה מוכה-חיילת מוכה-אישה מוכה , כיום אני גרושה ) , אבל האסקפיזם שלי בחיים ( הפיצוי ) הוא יצירתיות רבה ( למדתי פרסום בשנת 93' ולפני שנה למדתי באונ' ת''א קורס ייחודי לאנשים העוסקים בפטנטים והמצאות ) . אני רק רציתי לומר שאני כן מוכנה לשלם את מחיר ה''אי-שפיות '' . מעולם לא הצטיינתי ביחסי-אנוש ( נהפוך הוא , לאורך כל חיי אנשים עשו עליי מניפולציות '' פסיכולוגיות '' מכוערות הגובלות ברצח אופי ) ועל כן אני נעשית אובססיבית כלפי כל מה שמאפשר לי בריחה מהמציאות האיומה של חיי ( אני גם מתעניינת מאוד ברפואה וגם עוסקת באומנות וגם פותרת סודוקו ) . לסיום רק רציתי לומר שהחברה הישראלית הייתה מרוויחה הון אנושי שלא יסולא בפז אילו רק השכילה , לנצל את הפוטנציאל האינטלטואלי שלנו '' המשוגעים '' ( במקום לנדות אותנו ולהתייחס אלינו כאל מצורעים ) . כי בסך הכל , אנשים חולי נפש צריכים מעבר לכל אהבה והערכה והרבה .

ארונה, הבעיה עם אנשים צרי בינה ודעת, שמתייחסים למחלת נפש באופן שונה מכל טיפול רפואי, הסטיגמה נובעת מבורות שלהם לגבי פיתולי הנפש ומורכבותו. מחלת נפש לא מחלת נפש את עדיין את. לגבי יכולת לתרום והערכה של הסביבה כהכרה בנתינתך ויכולתייך, אני אומר שגם אלו "הבריאים" נופלים למקומות בהם לא מיצו או מימשו עצמם בלי קשר ליכולתם או עברם הנפשי. היי גאה ביכולת להכיר בעצמך על כל מרכיבייך, ולגבי הצורך ב"אהבה והערכה רבה" ככלל כולם צריכים, יחד עם זאת אלו שנפשם הצעירה לא ידעה אותם צריכים היום בבגרותם קצת יותר, את יודעת מה, מגיע לך, מגיע לך לשאוף, לרצות, לחלום ובעיקר להיות את. אני גם לא רואה צורך בהנפת הדגל של יכולותייך המקצועיים והאינטלקטוליים כי באופן פרדוכסאלי זה רק מחדד את הנזקקות של "החולים" להתנצל על היותם פגועים בנפשם בכפרה דרך רבדים אחרים בעצמם, אני לא רואה את "הבריאים" עושים זאת. מעבר לכל והחשוב ביותר, אני גאה בך ובטוחה שפנייתך פה שמה אותך במקום שבו נמצאים כולם-בריאים כחולים המחפשים ללא לאות אחר עצמם והגדרתם החברתית. המון הצלחה, , חברה

שלום לך, נשמע שעברת דברים לא פשוטים בחייך, הצטבר בך כעס רב ותחושה של נידוי, עליה את מגיבה בניסיון לברוח מהיומיום. כל עוד דרך התמודדות זו עוזרת לך אין בכך בעיה, להיפך. אני לא יכול להתווכח עם תחושת הנידוי, אלא רק לקוות עבורך ובכלל שלא תוותרי, ובתוך הקושי תמצאי גם את אותם מקומות בהם תוכלי להרגיש ביחד, ולא מנודה. דרור