בריחה מהמציאות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

עולם המים

על החלום הרטוב, תרתי משמע, של רבים מאתנו: שחייה, שייט, לצוף בלי לחוש בדאגות: על ספורט מים ומים בכלל על פעילות גופנית בתוך המים, או לפחות בסביבתם, על כלי שיט כלשהו, פעילות בעולם המים, הרחק ממסלולי הריצה ומחדרי הכושר המיוזעים. הבונוס שהם יקבלו ; כפול: העיסוק הספורטיבי הקשור במים מצויין לבריאות ומהנה בעת ובעונה אחת.פעילות המים מגוונת ביותר, החל בשחיה, בצלילה ובהתעמלות במים וכלה בשיט ; שיט מפרשיות, שיט קיאקים, רכיבה על אופנועי ים והפלגה ביאכטות. כל אחד בוחר בענף הספורט החביב עליו, תוך התחשבות במגבלות השונות כמו זמן וכסף.שחיה כפעילות גופנית ....נתחיל בשחיה; ספורט עממי. אפשר לעסוק בו בים, חינם אין כסף, בבריכות עירוניות, שהן זולות יחסית ובמועדוני ספורט למיניהם, בהתאם לאפשרויות הכספיות. לגבי השחיה אין חילוקי דעות בין המומחים בתחום הספורט והפעילות הגופנית; מדובר על פעילות ספורטיבית...
ללמוד עוד על בריחה מהמציאות
עולם המים-תמונה

על החלום הרטוב, תרתי משמע, של רבים מאתנו: שחייה, שייט, לצוף...

מאת:
22/08/2002
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לבריחה מהמציאות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

בריחה מהמציאות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום! הגעתי לפורום זה מתוך חיפוש של "מה לעשות"?! אני בת 28 נשואה ואם ל2 ילדים. עברתי בחיי פגיעה מינית בילדות - טיפלתי בזה הרבה שנים בעזרת שיחות. לא התלוננתי מעולם. מדובר בבעלה של אחותי כך שהעניין עדיין מודחק איפהשהוא בלב.. עדיין כואב.. אבל מנסה לחיות את חיי.. עם הזמן במהלך הטיפול עברתי הרבה השלכות קשות בהם מצאתי את עצמי הולכת למקומות שאני עלולה להיפגע.. כך בעצם יצאתי עם גברים שבשבילי היו הצלה (בריחה מהמציאות) אך זה כמובן לא הגיע ממקומות חיוביים ולרוב הקשרים האלו בעצם היו גם פגיעות... הסיבה שסיפרתי זאת היא- כי נהניתי מסקס. עשיתי הרבה. הייתי גם מאוננת המון ואוהבת דברים שונים בכל פעם משהו אחר.... זהו. התחתנתי. היה מאוד קשה להתחיל חיים עם גבר אחד. היו קשיים והלכנו לטיפול זוגי. תודה לאל אנחנו כיום חיים באושר. עם ילדינו. אבל- איבדתי כל רצון לסקס. אין לי צורך בזה. מעצבן אותי הדיבורים על סקס. איזכורים כמו אני מחכה לאכול את הדובשניה..... הכל מאוס בעיניי. מגעיל. כשאני מגיעה לזמן שכבר נמאס לי לשמוע שבעי "רוצה להיות איתי" אני מכריחה את עצמי לשכב איתו אבל אני מחכה לרגע שהכל יסתיים. אני לא מצליחה להראות נלהבות ובעצם מונעת כל משחק מקדים ומגע- רק בוא נסים עם זה.. הוא לא אוהב את התחושה הזו כמובן. וגם אני כבר מיוסרת שאיני מצליחה להיות שם להנות לאהוב להתנשק לגעת.... כלום. קרח! בול עץ! בא לי לצעוק הצילו..... לעיתים רק באמצע החדירה אני מצליחה להנות. מה אני עושה?????? לאן פונים לעזרה? מרוב תיסכול אני מתחילה לרצות שילך למישהי אחרת להנות מסקס אני לא פרטנרית... היום איני מאוננת. מרגישה לחלוטין שאין לי צורך בסקס. וכשהוא בא לגעת בי אני כבר מעיפה את ידיו זה מעצבן אותי ועושה לי אי שקט. יש פעמים שאני יכולה לרצות, כלומר מרגישה איזו שהיא עוררות מינית אבל שאני חושבת איך לבצע זאת.. כלומר לבוא אליו לשמוע אותו להתנשק וכו.. זה כבר יותר מ ידיי, לא בא לי מעדיפה שזה ישאר במחשבה ל2 דקות והחשק חולף מהר ניסיתי לפרט כמה שיכולתי ע"מ לקבל תגובה מכוונת לדבריי ולחיי.. מעריכה מאוד!! תודה

שלום לך את עברת דברים מאוד קשים, בגלל שזה גיסך קשה גם לעבור הלאה. יכול להיות שבעבר התנתקת מזה והצלחת להנות מסקס והיום הדברים צפים, ואולי חוסר החשק קשור גם עם דברים אחרים אישיים וזוגיים. תפני למטפלת מינית מוסמכת עם רקע בעבודה סוציאלית קלינית או פסיכולוגיה קלינית דרך אתר איט״ם, לבד או עם בעלך לפי הרגשתך, לטיפול מיני אישי זוגי משולב

מעריכה את תגובתך!!

הי כולם, שובאני... בטח אודי כשנכנס לכאן מקווה שיהיו מעט הודעות שלא יגזול הרבה זמן, ככה אנשים צריכים להצטמק עד לגודל של אישה קטנה ושמה פלפלת כדי לא להעיק על האחרים. אני נכנסת לכאן ומקווה שיהיו כמה שיותר הודעות, שיתנו לי איזה אסקפיזם מעצמי, המטפלת שלי אמרה שיהיה אפשרי פעם בשבוע אם צריך שאכתוב לה מייל, ואני כמעט תמיד משתמשת בזה, ואמרתי לה שהתגובה שלה למייל שלי לאחרונה מרגישה לי נורא קרה ומרוחקת, אז היא ענתה, אולי לא על הקרה ומרוחקת, אבל על המיילים, שהיא לא חשבה שאני אשתמש בזה ככ הרבה. אמרתי לה עוד שאני מרגישה אותה שנמאס לה ממני, ואני מודעת לזה שזה יכול להיות שלי, שאני מסתובבת בעולם עם הפחד שלאנשים ימאס ממני.. והיא שאלה איפה אני מרגישה את זה, ופירטתי לה, ואז במקום שהיא תנסה לומר, שזה לא נכון היא ענתה "חבל לי שאת מרגישה ככה", הרגיש גם מין תגובה אוטומטית ולא מתאמצת. סוריקטה איך את מרגישה? יש מגמת שיפור? יש לרופא כיוון (זה של הגוף או זה של הנפש)? סאנדי כשקראתי את מה שכתבת לסוריקטה, מצד אחד הרגשתי שזה לא לגמרי מתאים ושזה חורג מגבולות וממטרת הפורום, ומצד שני הרגשתי כמיהה כזאת גדולה שמישהו יטפל בי.... (כמובן בלי הבשרים ומרק העוף ;-)) אבל כן, אני מנסה את כל הדברים האלה של לטפל בעצמי ולהיות הורה טוב כלפי עצמי, וזה בא ככ במאמץ וככ אין לי כוח ואני פשוט זקוקה לכך שאוכל להרגע ושמישהו יטפל בי... מימה את קוראת כאן? רציתי לכתוב שאני חושבת עליך ודואגת לך ומקווה ששלומך טוב.... אני הולכת לעשות השבוע משהו שהמטפלת חשבה שנכון שאעשה, ואני חשבתי שזה עלול לפרק אותי, והיא לא הסכימה, חשבה שאני נרתעת כי חוששת שזה ירומם אותי ויעיף אותי לתקוות לעתיד טוב, וכי אני יודעת להתמודד רק עם הרע ולא עם הטוב. אז סומכת עליה והולכת לעשות את זה, ושוב כאילו אין מקום להסתכלות שלי, אם זה יפרק אותי כמו שאני חוששת היא תאמר שזה מפרק כי רציתי שזה יפרק כדי להוכיח לה שהיא טעתה... עוד משהו שקשה לי... אמא שלי ירדה על אחותי על איך שהיא מגדלת את הילדים שלה, והיה שם ריב סוער, ובתוך הריב אחותי ענתה לה, למה איך שגלי גדלה זה טוב, ונראה לך שהבחירות של גלי שוות משהו? תראי מה יצא ממנה... ונורא כואב, שגם אחותי מסתכלת עלי כעל אכזבה אחת גדולה, אני מאד אוהבת אותה והיא די היחידה במשפחה שאני משתפת במה שעובר עלי... היו לי טיפולים בעבר שהמטפלות רצו להפגש עם ההורים (אפילו שכבר הייתי בגיל מבוגר), והייתי מביאה את אחותי לפגישה על תקן הורים... אז מילא שההורים הביולוגיים מאוכזבים, את זה אני יודעת מהיום שנולדתי (אשכרה מהיום עצמו, למי שזוכר כתבתי כאן פעם, שאמא לא רצתה לקחת אותי מבית חולים הביתה..), ואחותי היתה זו שתמיד הערצתי, וגם היום, אני כבר לא מעריצה אותה, אבל כן מאד מעריכה אותה ואוהבת אותה... כואב ככה...

הי גלי, אם רק הייתי מחכה שלא יכתבו כאן, לא הייתי נשאר פה כל כך הרבה זמן :-)... אודי

בסהכ רציתי ללכת לישון. מחר יום עבודה. בשניה שעצמתי את העיניים חוזרות לי מחשבות רעות על החיים שלי. שאני לא מאמינה שאלה החיים שלי. שהיו לי חיים כאלה דפוקים ומלאי סבל פנימי ואיפה אני היום? סובלת במקום להיות במקום טוב- יציבה מנטאלית, מתפקדת וחיה וחופשיה ושמחה עם שאיפות ורצונות. כמה נאבקתי אלוהים. אין לי מזל. ישר דמעות אי אפשר לישון ככה אני לא יכולה יותר. מאוד בא לי לחתוך את כל הגוף לסמן אותו אבל לא יעשה את זה כי אפילו זה נראה לי כבר מטומטם כמו החיים שלי. מחר אני אלך לפסיכיאטרית. יותר ויותר יש לי הרגשה שלחיים שלי כנראה יהיה כיוון של אבדון . אין לי תקווה יותר.מיליון פעם ביקשתי עזרה. קצת אנושיות. הפסיכולוגים מהשטן החליטו, או יותר נכון היא החליטה שתסכול זה מה שהייתי צריכה שם בתוך השחזור הרגשי ולא מענה לתחינותי. אני לא מבינה למה היא עשתה את זה ואני גם לא מבינה למה החיים שלי היו כאלה דפוקים. נראה לי שהייתי בן אדם שוחר טוב. לא מבינה איך הגעתי לאיפה שאני היום. ואולי כן. כשאני חושבת אחורה כמעט תמיד היה לי די רע בעצם להוציא מנגנוני הגנה של אסקפיזם ופנטזיה. אני לא יכולה להמשיך לחיות ככה. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא מצליחה להעזר בשום דבר. ביקשתי ממנה עזרה והיא התעלמה. רציתי את עזרתה בכל נפשי ומאודי שרק תבוא לקראתי ותהיה שם. תאמין ותתמוך ותחזיק. אז אם הכל שחזורים והכל שייך לפעם כאילו מותר להם. מותר להם הכל. אין אלוהים בעולם. אין גבול לכמה אטימות אפשר לכפות על בן אדם. לשבור אותו. לשבור כל שביב של כמיהה ותקווה שיהיה לו טוב. להפקיר אותו לאנחות. שילמתי כספים. היו לי תקוות. ציפיתי לסיוע. שיעזרו לי שגם לי יהיו חיים טובים. ערך. תכלית. זהות עם ערך. לא יודעת מה קיבלתי. קיבלתי מודעות בלתי נסבלת ותויות. אני כבר לא יכולה לעצום את העיניים בלי לבכות. אנסה נשימות עמוקות. מחר יכול להיות שאתקשר לפסיכיאטרית מפעם ואעזר בתרופות. אני לא מאמינה ששוב אני בנקודה כזאת של נזקקת לטיפול ולא הצלחתי. לא הצלחתי להתגבר על הרע הזה ולעשות שיהיה לי טוב בנשמה ושיהיו לי חיים טובים. נכשלתי. שאני לבד אני במחוז של עצב ורוע. אין שמחה בתוכי. רק זיופים עבור אחרים ושיתוף פעולה כלפי חוץ. בתוכי בשביל עצמי אין שמחה. שוב בכי. שוב מחר לשחק את התפקיד של נורמלית מתפקדת. שוב החלטות שצריך לקבל בכל מיני עניינים וקשה לי להחליט מה נכון ומה עדיף. הכל מרגיש גדול עלי ומעיק. זה לא שבאמת יש לי אופציות נחשקות לבחור מתוכן, בוחרת לפי 'הפחות גרוע'. אני מרגישה כמו חתיכת זבל. כי אף אחד לא עוזר ובעיקר היא. בעיקר היא כי ממנה ביקשתי. ביקשתי ממנה. את הנקודה הכי חשופה ופגיעה בנפשי הבאתי מולה ובשביל מה? בשביל מה עשיתי את זה? ביזתה את ציפור נפשי בתסכולים והתעלמויות. כי ככה, הם למדו פרקטיקה. ככה.. לא יודעת מה זה היה. אני לא יודעת כבר כלום. אני רק מרגישה ומפחדת שאני כבר לא אתגבר על זה בסוף ולא יהיו לי חיים טובים והכל יגמר רע. אני אהפוך להיות עוד סיפור טראגי במשפחה הארורה שנולדתי בה שמלאה בחולי וטראומות ברקע. בסהכ רציתי שיהיו לי חיים טובים. איך אפשר עם היסטוריה כמו שלי שזה יקרה? אני גוש של בושה מהלך. לא מצליחה לעכל שאלה היו חיי. במקום להנות בחופשיות ולפעול בעולם יש לי מן מוגבלות מנטאלית , סיפור חיים בלי רצף פנימי מלא שיבושים ובלבולים ושום נרטיב כבר לא יעשה לי סדר בראש מכל הבלבולים האלה. אז יש את נרטיב ה'משתקמת' בבריאות הנפש שאני שונאת. שפה של העוסית. זה לא נרטיב שאפשר בכלל לעכל או לשתף אחרים. מקור לבושה. כי מי יבין? זה כמו לומר שאני 'סחורה פגומה'. ככה זה מרגיש. (בלי להעליב אף אחד. מדברת רק עלי). אני אנסה שוב ללכת לישון עכשיו. לא לחשוב. לנשום.

הי מימה, הדבר היפה בנרטיב זה שאפשר לעצב אותו ולשנות אותו. אודי

שלום רב, גדלתי בבית שלא נתן לי כלים איך להתמודד עם החיים,הכל היה קשה בבית מהחיים ועד הכלכלה.בגיל 12 הרגשתי שאני חייב לדאוג לעצמי והתחלתי לעבוד.אני חייב לציין שהתנאים בבית היו כמובן מחוסר ידיעה מוחלט ובורות גמורה בכל מה שקשור לחינוך והדרכה של הילד,כל זה מהול באהבה שלא באה לידי ביטוי כלפיי כ"כ החלפתי כל שנה בית ספר מכיתה ז ועד יב כל סוף שנה היו מודיעים לי שמסלקים אותי..לא הייתי ילד מופרע פשוט הייתי מאוד שקוע בעולם אחר ולא לומד משקיע או עושה משהו בכיתה אם בכלל.עבר הזמן התגייסתי היו קשיים נוראים בהתחלה בכי וסרטים מפה ועד להודעה חדשה עד שאיכשהוא התאקלמתי.ממש בשחרור שלי הכרתי את המריחואנה לעומק ואז התחלתי לעשן כל יום וכל היום!!!לא כמו הרוב לא היה לי כלום בראש חוץ מלעשן לבלות לשתות ולעבוד על מנת לממן את כל זה. אחרי כמה חודשים טסתי לארהב ושם חבר נתן לי לנסות אקסטזי..כמה שעות של הנאה ואז?סיוט מתמשך של כמעט 10 שנים. חרדות,שינויים במצב הרוח קיצוניים ובאלאגאן שלם כמה חודשים כמעט הלכתי לאיבוד שם.המשפחה שלא יידעה כלום התחילה לחשוד כשהתחלתי לחזור בתשובה קיצוני,לא בגדים וכאלה אבל טלפונים חשודים עוררו את אחי והוא ארגן שאני יחזור תוך כמה ימים הביתה דרך חבר שלו שהיה בסביבה.אחרי כמה חודשים של טיפול בסרוקסט חזרתי לעצמי ויחד עם זה גם לעשן מריחואנה.מה שמחזיר אותי לכל הבאלאגאן ושוב התחלת טיפול תרופתי וחוזר חלילה.בין לבין התחלתי ללמוד והשלמתי בגרויות(כמעט סיימתי רק שממש בסוף שוב חזרתי לעשן ואז נפלתי שוב לבאלאגאן)ושוב טיפול ואז כשהרגשתי טוב שוב החלטתי שאני חוזר לארצות הברית לסגור מעגל עם עצמי.העברתי שם כמעט שנה וקשיים של המקום השפיעו עליי ניסיתי החלפת כדורים שם אך זה רק הריע את המצב ושוב כשאני למטה חזרתי לארץ.הפסיכיאטר הוסיף לי וולבוטרן לטיפול ואחרי כמה זמן חזרתי שוב לעצמי וגם למריחואנה.ביחד עם הטיפול והמריחואנה הרגשתי יחסית טוב ולמרות שאף פעם לא הייתה לי זוגיות בריאה בחיים הכרתי מישהי מדהימה דרך חבר משותף והתחתנתי,התחלתי לעבוד בתור עצמאי והמשכתי בחיים עם הטיפול והעישון.לאחר כשנתיים הורדתי לאט את הטיפול והפסקתי איתו אבל המשכתי עם העישון ולאחר חצי שנה שוב פעם דעיכה ואז שוב לגלגל של לנסות לעשות ספורט או שינויים בתזונה וכאלה שהכל טוב ויפה אבל כל זה מלווה בשינויים במצבי הרוח ובעיות וחצי חוסר תפקוד בעבודה,בזוגיות ואז שוב חזרתי לטיפול...כמו שאמרתי סיוט מתמשך. אני חייב לציין תמיד עבדתי ודאגתי לעצמי גם כשהייתי הכי למטה ומבולבל מכל הכיוונים אבל ממש נמאס לי מזה אני מת לעשות שינוי בחיים ולהתקדם איתם אבל לא יודע איך!!!! עכשיו אחרי שאני על טיפול ושוב מרגיש טוב אני עושה פעילות ספורטיבית ומשתדל לאכול נכון וטוב אבל שוב המחשבות על לעשן חוזרות ומשגעות אותי.אני מרגיש שזה סוג של בריחה מהמציאות ומלהתמודד.אני מבין את זה טוב מאוד ומת להצליח בחיים ולעשות משהו רציני עם עצמי אך לא מצליח!!! בעבר הייתי בטיפול פסיכולוגי מסובסד קופ"ח אך כרגע אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי להתחיל שוב טיפול.האם יש משהו ספר או משהו שיכול לעזור לי??? משהו שלא מצריך כסף כי אין לי..אני ממש נואש לעזרה לצאת מהגלגל הזה ולחיות לפחות את שאר החיים שלי בצורה נורמלית.

שלום מוקה, איני מכיר ספר שקריאה בו גומלת מסמים. כן יש כפרי גמילה (שעולה כסף רב להיות מטופל בהם) ומחלקות לתחלואה כפולה בבתי חולים לבריאות הנפש. נסה להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי מה האפשרויות העומדות בפניך. ברור שטיפול יכול לעזור לך שלא להכנס שוב למעגל ההרסני והמוכר. בהצלחה, אודי