כל כך עצוב

בתחילת השבוע, כשברקע "שיר סיום" של חוה אלברשטיין, הובא למנוחות עודד שריר (31), שדר בתחנת הרדיו 88FM ועוזר במאי בתוכניות "ערב חדש" ו"תיק תקשורת", ששם קץ לחייו חבריו לעבודה ומכריו מ"בטי פורד",הפאב בו השלים הכנסה, מספרים על אדם רגיש ומבולבל, שתכנן חיים חדשים מחוץ לתל אביב שבוע לפני מותו הקדיש שריר תוכנית לזכרו של אסף קרן, קודמו בתוכנית הרדיו, שהתאבד לפני כשנה קולגות: "הוא ביקש לדעת הכל, אפילו איך אסף עשה את זה" חברתו, חגי קוטון: "כנראה הוא היה מאוד שלם ובטוח בעצמו" מותו של שדרן מאת: הדס בשן וירון פרוסט למכור את הדירה למכור את המכונית להפקיד את הכסף המזומן שעל השולחן להחזיר את האופניים כך, בארבע הוראות לקוניות, סיכם שדרן הרדיו עודד שריר את מעט העניינים שדרשו טיפול לאחר מותו. ההוראות נכתבו בדף האחרון של מחברת ריקה, אותה מצאו בני משפחתו בדירתו שברחוב אבן גבירול בשבת שעברה. "בדיעבד תמיד אפשר לחפש סימנים למה שהוא עמד לעשות", אומרת יעל בק, אחותו הבכורה. "זו חוכמה שלאחר מעשה". השבועות האחרונים לחייו של עודד שריר (דדי בפיו חבריו) אופיינו בלבטים רבים. לחבריו ולמשפחתו הוא סיפר כי הוא שוקל ברצינות לעזוב את תל אביב, ולהתחיל בחיים חדשים כמדריך נוער בפנימיה באזור זכרון יעקב. מבחינת עודד לא היה מדובר במהלך פשוט. המעבר דרש ממנו לשנות לחלוטין את אורח חייו - לעזוב את עבודותיו בטלוויזיה החינוכית ובתחנת הרדיו MF88, ולהתרחק מכל החברים. משהו בתוכו בער, מספרים בני משפחתו. לא נתן לו מנוח. הוא רצה לעבוד עם נוער, לעשות משהו שמתחבר למהות שלו, להתנסות בדברים שחסרו לו בחייו כאיש תקשורת תל אביבי. חברים מתארים בלבול גדול בו היה מצוי לאחרונה. עד כמה היה נסער - איש לא תיאר לעצמו. לקראת סוף השבוע, במועד שאינו ידוע, יצא עודד מדירתו בתל אביב, נכנס לרנו קליאו הירוקה שלו, ונסע צפונה. בשבת לפנות בוקר שלח יד בנפשו. הוא בחר לעשות זאת בחניון הסמוך לצומת כוח, בדרך לקרית שמונה. בלי מכתב התאבדות. בלי הסברים. בלי להיפרד מאיש. עודד שריר ז"ל. משמאל לימין: כפעוט, ילד, חייל ומשוחרר. צילומי רפרודוקציה: רונן מחלב "הוא היה מבולבל" עודד שריר (31), בן לשולה ועוזי ואח לנילי ויעל, נולד בפתח תקוה. כשהיה בן עשר עברה משפחתו להתגורר במזכרת בתיה, שם גדל והתבגר. בצעירותו הוא אובחן כילד מחונן, ולמד בבית הספר היסודי במזכרת בתיה ואחר כך בתיכון קציר ברחובות. כשסיים את שירותו הצבאי כקצין בתותחנים, עבר לגור בתל אביב והחל ללמוד בבית הספר לתקשורת "כותרת". את הצעד הראשון בעולם התקשורת עשה עודד בתחנת הרדיו האזורית רדיו ללא הפסקה 103FM כעורך תוכניות. הוא ערך בין השאר את "הבוקר טוב" של פנינה בת צבי, ובמקביל השלים הכנסה במלצרות במסעדות פסטלינה ומנטה ריי. מאוחר יותר החל לעבוד כעוזר במאי ב"ערב חדש" ו"תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית, וכשדר מחליף בתחנת הרדיו 88FM של קול ישראל. לאחר התאבדותו של חברו לתחנה, אסף קרן, לפני כשנה, תפס עודד את מקומו בהגשת "טיסת בוקר". "הרעיון שעודד יקבל תוכנית משלו התבשל אצלנו תקופה ארוכה", מספרת העורכת המוסיקלית של התחנה וידידתו, טל השילוני. "כשאסף בחר ללכת, החלטנו שעודד יעשה את התוכנית אחריו". צחוק הגורל הוא שהשבוע האחרון בחייו של עודד החל בשידור תוכנית מיוחדת לזכרו של קרן ז"ל. השידור כלל שירים של להקת "מוסיקת המקרה", בה היה חבר קרן, כפי שהוקלטו בערב לזכרו לילה קודם במועדון הייניקן הבימה קלאב. עודד, שהשתתף באותו ערב, סיפר לחבריו שהיה מיוחד ומרגש. "הוא היה מאוד מלא אחרי ההופעה", סיפרה השבוע חברתו חגית קוטון, מבעלי הפאב בטי פורד בנחלת בנימין, בו עבד כאחראי משמרת. "הוא אמר שזה היה עצוב אבל מכובד. עודד ואסף לא היו חברים קרובים אמנם, אבל ראו שהוא מתרגש". חברה אחרת מהעבודה מספרת כי בתקופה האחרונה הביע עודד עניין מיוחד בפרטים הקשורים למותו של אסף. "הוא ביקש לדעת הכל, אפילו איך אסף עשה את זה", סיפרה אחת מחברותיו. גל אפלרויד, מנחה תוכנית הרדיו "גלגל" ב- 88FM ושותפו לדירה לשעבר של אסף קרן: "נהגתי להחליף את עודד בשידור בשמונה בבוקר, אז תמיד היינו יושבים לדבר כמה דקות. בשבוע האחרון הוא לא נשאר לדבר איתי, וזה היה יוצא דופן. היינו יחד גם בפסטיבל הג'אז באוגוסט, ויצא לי לספר לו על אסף. גם עודד וגם אסף היו בדיוק ההפך מפרופיל המתאבד, הם נתנו תחושה שהכל בסדר. הם היו אנשים של חברה, שבעיניים שלהם אתה קולט את הצמא להכיר ולדבר". צורית קסלר, עורכת בטלוויזיה החינוכית: "ידעתי שקשה לו, שמתחוללת אצלו סערה, אבל כמו כולם לא הצלחתי להבין עד כמה. בשבוע האחרון הוא אמר לי שמבולבל לו בראש ושהוא לא יודע מה הוא רוצה, אבל בעצם הוא לא הצליח להסביר למה הוא מרגיש ככה, מה בדיוק קשה לו. היה לעיתוי של השנה למותו של אסף קרן חשיבות מסוימת, אבל זה לא היה העיקר. אני יודעת שעודד שאל בזמן האחרון איך אסף עשה את זה, והתעניין בפרטים הטכניים. אני והוא דיברנו קצת על אסף, הוא אמר שהיה לו עצוב לעשות את התוכניות לזכרו". אסף קרן ז"ל. התאבד לפני שנה לא ברור מתי החליט לשים קץ לחייו, אך כבר ביום רביעי, כך נדמה, החל עודד בהכנות האחרונות. תחילה הוא התקשר לקוטון, ואמר לה שלא יגיע לעבודה בפאב כי הוא סובל מכאב ראש. במקביל, ביקש למצוא לו מחליף לתוכנית הבוקר למחרת ברדיו. את תוכנית הרדיו האחרונה בחייו, "שבע שמיניות", שידר עודד באותו הערב. "התוכנית היתה רגילה לגמרי", נזכרה השבוע השילוני, שערכה את התוכנית. "הוא לא אמר בשידור שום דבר שממנו אפשר להסיק שהוא עומד לירות בעצמו. בתקופה האחרונה הוא היה מצוברח, אבל לא יותר מכולם במדינה הזאת". יום לאחר מכן הגיע שריר בפעם האחרונה לטלוויזיה החינוכית. בדרכו חזרה משם הרים טלפון לאמו שולה, איתה נהג לדבר מדי יום. הוא סיפר לה על תוכניותיו לסוף השבוע, והוסיף שהוא עייף ומתכוון ללכת לישון. הוא הבטיח להתקשר שוב למחרת. לאחר אותה שיחת טלפון הפסיק עודד לענות לטלפונים. עשרות חבריו ומקורביו שניסו לתפוס אותו אחר כך, לא נענו. "זה לא התאים לעודד לא לענות לטלפונים", מספר גיסו, אילן שטרן. "הוא מאוד פולני באופיו, תמיד התקשר וסיפר איפה הוא ומתי הוא יחזור. אם היה מתקלקל לו הטלפון או שהוא היה שוכח אותו, הוא היה מתקשר לעדכן". "היתה תחושה לא טובה" בערב שבת, כשממכשיר הטלפון של עודד עדיין לא היה מענה, התעוררו סימני דאגה ראשונים. בני משפחתו יצרו תחילה קשר עם מכריו הקרובים, ובהמשך ביקשו מאחד החברים לקפוץ לדירתו באבן גבירול. היה היתה ריקה. החשש התגבר לאחר שהתברר כי המכונית של עודד לא נמצאת ליד הדירה. קוטון: "נכנסנו ללחץ. דווקא מתאים לו לנסוע לתפוס שקט. כבר קרה שהוא נסע ליומיים לצפון בפתאומיות, אבל אף פעם לא בלי להודיע. לא מתאים לו לסנן את כולם בצורה כזאת". בינה לוז, עורכת "תיק תקשורת" וחברה קרובה: "עודד יכול היה להיעלם מדי פעם, לנסוע לגליל להתבודד. הוא היה נוסע, יושב על פיסטין וחוזר. הוא היה ילד תועה ומבולבל, כנראה כל הדברים שהוא הכיל היו גדולים עליו". יעד החיפושים הראשון היה הפנימיה בזכרון יעקב, מקום עבודתו המיועד של עודד. כשלא מצאו אותו שם, פנו בני משפחת שריר לתחנת המשטרה המקומית. כאן בעצם החלה שרשרת אירועים, אותה מכנה הגיס אילן "כישלון של משטרת ישראל המעיד על חוסר מקצועיות". אילן: "הרגשנו שמתייחסים לתלונתנו באותה מידת רצינות שמתייחסים לרעש במסיבה. ביקשנו שיאתרו את הטלפון הנייד של עודד באמצעות החברה הסלולרית, אבל אמרו לנו לחכות. הלילה הגיע, חלפה שעה ושום דבר לא קרה. אחרי שהשוטר במקום שלח פקס לתחנה בתל אביב, נסענו למרחב ירקון, אבל לא היה להם שום מושג שהפקס נשלח אליהם. עד מהרה הבנו שכל עוד לא מדובר בחשד לאירוע חבלני, לא עושים שום דבר מיידי. בינתיים כבר מצאנו את הטלפון בדירה שלו, והיתה לנו תחושה שמשהו לא טוב קורה. בטי פורד, השבוע. "התנפצה לנו הבועה של הנורמליות". צילום: ניר אילון "החלטנו להקים חפ"ק שלנו, כי הבנו שעם המשטרה זה לא ילך. הערנו עשרות חברים בשבת בחמש בבוקר, וחילקנו את הארץ לחברים. היתה לנו תחושה שיש סיכוי למעשה אובדני. מצאנו את המחברת, והאוטו לא היה - כל הסימנים הצביעו לכיוון הזה. התמקדנו באזורים בהם הוא אהב לטייל". אתה חושב שאם המשטרה היתה פועלת יותר מהר, אפשר היה לעצור את עודד? "אני לא יודע אם אפשר היה למצוא את עודד לפני, אבל אם זה התפקיד של המשטרה, אז שיעשו אותו. אולי היינו מוצאים, אולי לא. אולי היינו מנצלים את הזמן יותר טוב. אני לא מאשים את המשטרה בכך שהוא מת, הוא רצה למות, אבל הטיפול לדעתנו לא היה מקצועי. רק בשלב מאוחר יותר, כשמשטרת קרית שמונה נכנסה לתמונה, הרגשנו שמשהו מתחיל לזוז ושיש יחס אנושי ואכפתי. מרחב צפון ויחידת חילוץ גולן היו מעל ומעבר". ידעתם שיש לו אקדח? "כן, הוא החזיק אותו ברשיון, כי הוא היה קצין במילואים. לפני כמה חודשים הוא דיבר על הרצון למכור את האקדח, בדירה הוא לא היה". במקביל להבטחת המשטרה להעביר את תמונתו של עודד לכל תחנות המשטרה בארץ, הצטרפו לחיפושים חברים, בני משפחה ומתנדבים. הסריקות התמקדו בעיקר במקומות גבוהים עם נוף יפה, שהיו חביבים במיוחד על עודד. חיפושים נערכו גם בתל אביב, לאורך החוף ובמקומות ציבוריים. בשמונה בבוקר לערך הגיעו האב עוזי, האחות יעל והגיס אילן לאזור הצפון. "התקשרנו למרחב ירקון כדי להתעדכן, אבל הם אפילו לא ידעו על מה אנחנו מדברים, כי התורן של הלילה התחלף ולא עדכן את מחליפו", מספר אילן. בשלב מסוים התקבל דיווח על מכונית נעולה וריקה שנמצאה על ידי עובד קק"ל בסמוך לצומת כוח. יחידת גששים דרוזית, מתנדבים ויחידת חילוץ הוזעקו למקום. שלוש שעות אחר כך, בסביבות אחת בצהריים, נמצאה גופתו של עודד על ידי יחידת הגששים. בדיעבד התברר כי הוא ירה בעצמו כשבע שעות לפני כן, בשעת דמדומי הבוקר, לאחר הזריחה. "הוא לא התאבד בלהט הרגע" יום שני, 22.00, בטי פורד. הבר מתמלא לאיטו, ורבים ממכריו של עודד זורמים אל המקום בו עבד. מודעת האבל התלויה בכניסה למקום מבשרת שמשהו רע קרה כאן. חבר מהפאב מתאר ריקנות שהתפשטה במקום מאז מותו של עודד. "בכל ערב היינו יושבים, שותים, מעשנים ומדברים. היתה הרגשה שהכל בסדר. עכשיו יש תחושה שהתנפצה לנו הבועה של הנורמליות". "אתמול סגרנו את בטי והיום החלטנו שוב לפתוח", מספרת קוטון. "יש כבר מחשבות על ערב לזכרו כאן בפאב. כל הלקוחות הכירו אותו, וכולם יודעים מה קרה. הוא היה איש מדהים, מבולבל לפעמים, אבל לא יותר מכולנו". למה הוא עשה את זה? "כנראה הוא היה מאוד שלם ובטוח בעצמו. הוא עשה החלטה אינטלקטואלית לחלוטין, ולא התאבד בלהט הרגע. הלוואי שהיינו רואים סימנים, אז היינו מפרשים. אנחנו כועסים על עצמנו שלא ראינו, אבל אני לא יודעת אם היה מה לראות. בעיקר יש הבנה שאם זה מה שהוא רצה, אז זה כואב, עצוב ומתסכל - אבל אולי הוא שקט עכשיו, ועומד שם ומחייך". הלוויה, שנערכה ביום ראשון בטקס חילוני בקיבוץ עינת, היתה עמוסת משתתפים. בזמן שעודד הורד לקבר הושמעו הנעימה "רחם" ו"שיר סיום" של חוה אלברשטיין, שהוא מאוד אהב. בתוך זמן קצר התמלא בית המשפחה במזכרת בתיה במאות מנחמים. "כל אחד חשב שהוא החבר הכי טוב של דדי, כי הוא היה זה שפונים אליו כשצריך", מספרת האחות יעל. "בשבילנו הוא לא היה סלבריטי, למרות שהוא שידר ברדיו והיה בטלוויזיה. זה מוזר לראות את השם שלו עכשיו בכל העיתונים. אני שומעת את הרדיו עכשיו, וכל היום יש שירים עצובים. לא מפתיע אותי שכולם לוקחים את זה קשה, כי הוא נכנס לאנשים לתוך הנשמה - אלה היו העוצמות שלו". יכול להיות שהיו בו צדדים שלא הכרתם? "דדי היה איש של ניגודים. מצד אחד הוא היה נון-קונפורמיסט, ועשה מה שבראש שלו. מצד שני, הוא היה מאוד דעתן, רהוט וחד. היה בו משהו מעופף, אבל לא חשבתי שהוא יעשה דבר כזה". הוא היה מבולבל? "אני לא יודעת. היו לו שאלות שלכולנו יש לפעמים, הרי כל הסצינה של החברים התל אביבים שלו שואלת את אותן השאלות". בינה לוז: "התחושה של כולם היא שאולי היו רמזים, אבל לא פירשנו אותם נכון ולא קלטנו את העוצמה. לאנשים נוח להכניס הכל לתבניות, לחשוב שאם הוא היה חייב קצת כסף לאנשים, כמו כולנו, אז זה אומר שהוא היה בקשיים כלכליים. אבל זה בכלל לא נכון". "חייכן עם דוק ציניות" המלה הראשונה בה משתמשים חבריו של עודד על מנת לתאר אותו היא רגישות. המלה השנייה היא ציניות. "הוא הביט על העולם קצת מגבוה", מספר יואב גינאי, מנהל תחנת הרדיו. "הוא תמיד היה חייכן, אבל עם דוק של ציניות". עודד מתואר כבחור חריף (בשנה שעברה העפיל למקום השני בשעשועון הידע "החוליה החלשה" בערוץ 10), בעל ראייה רחבה ואירוניה עצמית. הוא גם נודע כבשלן מצוין, ולא אהב במיוחד סדר. במהלך עבודתו בבטי פורד השתתף עודד באיסוף מזון לנזקקים, יוזמה של הפאב בשיתוף ארגון על"ם, למען נוער בסיכון. ביולי הוא ביקש להתנדב לפרויקט "ערים בלילה", המסייע לבני נוער העוסקים בזנות. עודד שימש כמלווה צמוד לאחד הנערים. "עודד והנער היו עדיין בשלב קשירת הקשר הראשוני", מספרת ענבר אלוש, רכזת הפרויקט. "הם היו מדברים בטלפון, נפגשים לשתות קפה. לוקח זמן בדברים האלה עד שמכירים ומתפתח תהליך. כשראיינתי את עודד לראשונה, ראיתי שהוא אדם שיכול לנהל שיחה, להתחבר לרגשות ולהיות פתוח. היו בו רגישות ואנושיות. הוא הבין שהילדים האלה ראויים ליחס, ואלה דברים שמאוד חשובים לפרויקט שלנו". איך הנערים קיבלו את הידיעה על מותו הפתאומי? "דיברנו איתם על הנושא, וחלקם אף היה בלוויה. הנער שעודד ליווה החליט לא להגיע לשם, כי זה היה לו קשה מדי". בתגובה לטענת המשפחה על התנהלות המשטרה, נמסר ממרחב חוף, האחראי על תחנת המשטרה בזכרון יעקב, כי "השוטר קיבל את התלונה מבני המשפחה, ומיד שלח אותה בפקס ליחידה המטפלת בהיעדרות. אם המשפחה חשה אי נוחות כלפי התנהגות השוטר אנו מתנצלים, ובכל מקרה ניתנה הנחיה לרענן את הנוהל שיש לטפל מיידית במקרים בהם יש חשש לחיי אדם. אנו משתתפים בצער רב באבל המשפחה". מלשכת דובר מחוז תל אביב במשטרה נמסר כי "משטרת מרחב ירקון מצרה על מותו של עודד שריר. עם קבלת הדיווח על ההיעדרות, ננקטו מכלול הפעולות הנדרשות באירוע מסוג זה. בטיפול בבני משפחת הנעדר נקטו שוטרי מרחב ירקון סבלנות, אמפתיה ורגישות ראויים". ?

ד. שלום, אכן מקרה עצוב שאי אפשר להישאר אדישים אליו, המעורר מחשבות שאלות ותהיות רבות. דרור