באמת הצילו

שלום ליאת, קרה לי דבר שמאז איבדתי את "הלשון" (מה שהיה מייצג אותי), הלכתי לאיבוד בגלל חיטוט יתר דרך פורומים - אני לא אעלה אותך לאיזה עוצמות הגעתי עד כדי שהכל היה מתעתע ומפרק. כאילו שמרוב הצפה ועצמות כואבות נותר איזשהו אולי "פיצול" . בקיצור - אני זרה לעצמי עד כדי כך שאינני מתפקדת ואינני יכולה לעשות דברים ביעילות. אני התפזרתי גם בהמשך לאלף ואחד מטפלים. בקיצור- אינני יודעת מה יחזיר אותי...אם טיפול דינמי (שבגללו פניתי לכתוב בפורום ונעשה זם מעין טיפול אינטרנטי של מס' חודשים כשאני מנותקת מכל הסביבה/ המציאות שבחוץ). אני כותבת עכשיו כשאני מבוהלת ומפוחדת עד אימה- הלכתי כ"כ לאיבוד - כאילו עברתי "שטיפת מח" ובהמלך כתיבתי אז נוצרו פרדיגמות מציאיות חדשות שלא התיישבו והתאימו לאמונות הקודמות - כך קרה שקפצת כאילו מאמונה לאמונה. אני כאילו נמצאת בין שני עולמות. מאחר ואני נמצת במצב זה למעלה משלוש שנים אני לא יודעת איזה טיפול יהיה נכון עבורי. אני חושבת שאולי קוגניטבי התנהגותי יצליח אולי לשבור את מה שקיים ולמצוא את שביל החשיבה שאיפיין אותי אז. העצוב בכל הסיפור- שלא מבינים את האבסורד באיך ומדוע הדבר גרם למצב שכזה. אין הרבה אנשי מקצוע שיבינו את חומרת הסכנה המתעתעת והמפרקת בפורום שבו נעשה טיפול אינטרנטי. וכך אני מרגישה שהסבל שלי אינו מוצדק וחסר משמעות. אני כה פוחדת שלא אמצא את דרכי חזרה מהסיבה שאחרי מה שקרה הייתי צריכה דבר אחד מאוד ספציפי על מנת להירגע ולחוש את זהותי בחזרה- וזה היה חבר שעזב אותי בזמנו. וכך נשארתי לבד- כי עברתי לעיר אחרת (במצב הזוי זה- כשאני מנותקת למחצה), ללא חברים עם חשש להתקרב למשפחתי (שהיתה נושא גדול מאוד בכאבי). אני בטוחה שפיספסתי את "הרכבת"- מכיוון שאיבדתי עצממי עד כלות, אין דבר קטנטן שאני יכולה להיאחז בו ומשם להתרחב... ניסיתי טיפול אצל עו"ס, לא רוצה להשתמש במילים לא יפות אבל היא אולי עושה לי אפילו יותר גרוע בכך שהיא נשאבת יחד איתי למערבולת שהיתה ולהשלכות שמוקרנות כלפי חוץ... אני צריכה מטפל/ת שיקרא תיגר על המצב הקיים, שלא יכנס לכל תעתועי הדימיון שלי שיצרה מציאות שלא התאימה לכל הסיכמות שהיו לי עד אז. האם את מבינה? יודעת איך זה נקרא, מצב זה? האם זה "נורמלי" לאבד כך את עצמך? האם אחרי 3.5 שנים אולי כבר 4 - אני "קפואה בזמן" כמו בפוסט טראומה . ניתן לעשות עם זה משהו? ומה???? תודה

שלום כרמית, אני זוכרת היטב את הסיפור שלך, וחושבת שאין טעם כרגע להתעסק באבחנות. כדי לא לשחזר את נזקי העבר, אני מציעה לך מאד להימנע מלחפש (ובטח שלא למצוא) אבחנות אינטרנטיות. אבחנה פסיכיאטרית ניתנת רק אחרי ריאיון קליני מקיף, המביא בחשבון מידע רב מכפי שנתת כאן. אני מניחה שפגשת בשלוש השנים האחרונות מספיק אנשי מקצוע שראו אותך מקרוב. כמי שמכירים אותך ואת השתלשלות האירועים שהביאה למשבר, הם נראים כתובת טובה ואחראית יותר כדי לייעץ לך על אופי הטיפול הנכון לך. בכל מקרה, אני משוכנעת שכמעט בכל מצב ובכל גיל אפשר להיעזר בטיפול, ולא איחרת שום רכבת. בהצלחה וחג אורים שמח ליאת

לצערי פיתחתי הפרעת חרדה- דכאון : כאשר הדגש הוא על חרדה: מהחרדה, מכל הדברים שנכנסו לתוך המערבולת החרדתית ההזויה שהיתה אז. אני אובדת עיצות: חלק אומרים לי טיפול קוגניטיבי וחלק דינמי. אני יודעת שהמצב שלי לטיפול דינמי נראה לי די מופרך כרגע...מאחר ועברו קרוב ל-4 שנים, אני זקוקה לאיזשהו טיפול נקודתי וקצר טווח. ובכל זאת האם הפרעת חרדה כללית...חרדה מהחרדה..חרדה שמקורה מאגו שהתנפץ לרסיסים ולדכאון מוזר. מה באמת יכול לעזור לי? לצערי קראתי יותר ממה שמותר :-) באינטרנט מעבר לטיפול שנעשה לי שם. והפנמתי כל מיני סטטיסטיקות כגון: אם דכאון/ חרדה שאינם חולפים מעצמם לאחר שנה (מה שקורה לרוב), המצב ישאר כרוני לכל החיים - האם זאת התחזית שנותנת הפסיכיאטריה? כמו- כן, קראתי גם שהדרך בה התמודדתי בזמן האירוע הקשה הוא זה שיקבע וישליך על ההמשך... לצערי, באמת הגעתי למקום הקשה ביותר שניתן לצפות מבנאדם והחרדה גברה עצם זה שאני הרגשתי חסרת אונים, ללא אפשרות של להעביר את ההידרדרות למצב השני והיעיל ולכן, גם סחפתי עוד ועוד..והחרדה גברה כשאני לבד לגמרי. היום אני מנסה פה ושם להכניס אנשים חזרה לחיי- אבל אני לא רואה שזה מצליח לפצות! אז בקיצור: מה הטיפול הטוב יותר? ומהם הסיכויים להתגבר על הדחק פוסט טראומטי? חן חן לך ליאת ותודה