לאורנה

שלום ד"ר ראובן מגריל! ידוע שלעיתים נגרמים נזקים בשל טיפול פסיכולוגי- רציתי לדעת מהם הנזקים המדוברים והידועים. מלבד זאת, אני חוויתי טיפול שגרם לי לטלטלה כה רצינית עד שנפשי ממש התפרקה ואין מילים לתאר את הנזקים העצומים שנגרמו ועדיין לצערי, סוחבת אותם בחוסר אונים ובלא שליטה. ראוי לציין, כי הטיפול היה לגמרי לא מובן, לא אמפטי, תוקפני ומאשים (אלים משהו), חסר מקצועיות ומלא בטעויות אתיות. עד היום אני יעוד סוחבת כעס עצום עליה ואיני מסוגלת להגיע איתה להדברות אחרי כמובן ההפסקה החד- צדדית אבל שנעשתה באיחור רציני , אחרי שנגרם כבר הסבל. עד היום לא הצלחתי לחוש שהיא נושאת באחריות לנזקים ולהדרדרות העצומה והבלתי מוסברת. נהפוך הוא- כשהתקשרתי אליה פעמים ספורות , לספר לה שהגעתי עד לכדי אשפוז (יום), היא התעלמה לא הגיבה, זאת ועוד אמרה דברים מאוד מחוצפים (אני לא רוצה לציינם) ושלא במקום כלל ופוגעים עד לבלי היכר... היא היתה בכלל במקום אחר לגמרי ממני, היו לה כל מיני תחשות ורגשות קטסטרופלים, הרגשתי עם הזמן אצלה נבהלת, נחרדת עד אימה ומתנתקת. היא מעולם, לא הבחינה בכך...ויותר מזה, נטשה אותי ברגעי האמת האלו , הכל כך מפחידים שאין לי מילים לתאר את "הסרט"שעברתי. עד היום (שנים ספורות לאחר הטיפול) אני חווה הפרעה פוסט טראומטי- נמנעת ממיני מצבים שונים, כיוון שנמלאתי פחד/ים עצומים ולא ספציבים. באחת השיחות היא התפלאה בכלל שיצאתי "מהסרט" בו הייתי. לא הבינה איך יצאתי מזה, לבד, ללא תרופות והמסר כמובן, היה קשה, לא מבין, לא תומך, לא מפרגן- רק מאיים, מפחיד מכניס לפחדים שמא אני חולה קשה (מעולם לא סבלתי משום הפרעה/ מחלה נפשית). אני כיום בת במחצית השלושים עם רגרסיה עצומה, כואב, עצוב ואכולה ברגשות- אשם על שלא עזבתי אותה בזמן כפי שרציתי (שנתיים + אצלה) ובבקשה- אל תאמרי- שאם הייתי אצלה זמן כה רב, סימן שהיה שם משהו טוב, ממש לא. לעיתים, קורים דברים שלא בשליטתנו. ניסיתי להיות בטיפול אחר, בדקתי טוב הפעם מי המטפלת. אומנם נחמדה, אבל אני לא מסוגלת לקבל ולהיות בטיפול לכן עזבתי. אני לא מבינה איך הפסיכולוגית ההיא- עברה, ככה פשוט לסדר היום- בלי להודות ולו בטעות אחת. דבריה עדיין מלווים ומהדהדים באזניי מכל שיחות הטלפון הרבות שעשיתי אחרי הכשל. אני לא מפסיקה לחוש מותקפת ולא בסדר מבחינה נפשית, מופרעת משהו. היא פשוט גרמה לי עוול, בין יתר הדברים שעשתה, היא הוציא דבר מה החוצה כהתייעצות לטענתה ללא בקשת רשותי, הייתי מתקשרת אלי לעבודה "ומבלבלת לי במח". מה אני עושה לעזעזל (וסליחה מראש על הבוטות) אבל חיי השתנו מהקצה לקצה. מבחורה מלאה בשמחת חיים נהפכתי לעלה נידף, חסר כל הערכה ודימוי עצמי, שמנתי רבות כתוצאה מהסיפור (פרט זניח ביחס לשאר המצב), חשה כיום, כאילו ישר אני ימגישה את "הלחי השנייה". היא התייימרה "לדעת"יותר טוב ממני בשימוש שפה מקצועית ואבחנתית שהכניסה אותי למערבולת רגשית וחיפוש אחר הבנות באינטרנט. אני עד היום לא מבינה איך איפשרתי את "ההתעללות"הזו כלפי (מדהים, שעם הזמן תחושת ההתעללות גברה ויצאה קצת מהקשר ומפרופורצייה על אף, שהיו כן, דברים בגו). איבדתי את האמת הפנימית שלי, את העמדות והמחשבות שלי, מה שלי - מה שלה...ולמעשה היחסים בינינו- היו פשוט פסיכוטים! והשאלה הטיפולית- של איך איפשרתי לזה לקרות- נשארה בעינה ללא מענה, כיוון שאין לי תשובה לכך ובטח שגם לא בטיפול (שסביר שלשם תעודדי אותי). היום, אני לא מאמינה בטיפולים פסיכולוגים, יש לי אחת כזו במשפחה שגרמה לי לעוגמת נפש ולאכזבה עצומה במהלך המשבר עצמו. אז מה, לא מבקשת ממך דבר ...אני כבר לא יודעת למה אני מצפה... אולי לנס משמיים שהמטפלת ההיא - תשלם איכשהוא את המחיר או לפחות- פעם אחת- פעם אחת ויחידה, תאמר סליחה. ברוח יום כיפור. אז מה, ד"ר מגריל- מה הנזקים המשוערים והאובייקטיבים הנגרמים מטיפול? צום קל

שלום ולרי, אורנה תשוב לענות ביום שלישי הבא, ובינתיים אציע לך את תגובתי. את שואלת מהם הנזקים המשוערים והאובייקטיביים שיכולים להיות לטיפול, וזוהי שאלה מורכבת ועדינה - שהרי טיפול פסיכולוגי הוא עניין מורכב ונפש האדם היא עניין מורכב אף יותר. כשלים בטיפול יכולים להיות מגוונים מאד, וברוב המקרים הם בני-תיקון. לעיתים רחוקות, כמו שכנראה קרה אצלך, הטיפול מסתיים בהתמוטטות והתפרקות, הגם שקשה לדעת במדויק האם מדובר בתוצאה ישירה של הטיפול. כמו בכל מקצוע, ובעיקר במקצועות הבריאות, יש חשיבות גדולה להכשרתו של המטפל, לעירנותו, ולאחריות האישית והמקצועית שלו. אני משערת שהיכן שיש בני אדם, ייתכנו גם טעויות אנוש, כמעט מכל סוג. עצוב לי לקרוא על תחושת הננטשות והעלבון שחשת מול תגובות המטפלת. אני רוצה להאמין שבכל זאת לא איבדת כליל את האמון בבני אדם, ושתוכלי במוקדם או במאוחר להרשות לעצמך לשוב ולהישען. מאחלת לך מכל לבי שנה טובה וגמר חתימה טובה ליאת