המשך לשאלה

שלום ליאת. שלחתי לך לפני כמה שבועות. סיפרתי לך אז שעזבתי טיפול, אבל הרגשות הפיזיות שעלו בעת השיחה על ההתעללות שעברתי חוזרים אלי בכל רגע שאני חושבת על הטיפול. אמרתי לי שכנראה ישנם עדיין דברים שאינם מעובדים מספיק ויש לטפל בהם. ובכל זאת התקשרתי השבוע למטפלת בכדי לבשר לה את החלטתי הסופית שאני לא חוזרת, אחרי הרבה התלבטויות, וקבעתי לקפוץ שבוע הבא לכמה דקות בכדי לשלם לה. מאז שהתקשרתי אליה וסיפרתי לה על החלטתי (שהיא לא ממש אהבה), יש לי כאבים בגוף, לא מרגישה טוב, כל הזכרונות מציפים אותי.... כנראה שאני לא שלמה עם ההחלטה. אני מאוד רוצה להיות שם, אבל לא יודעת למה אני מנסה להתרחק ממנה, ונמאס לי מתקיעת הטיפול מה אני אמורה לעשות?

ערב טוב, אני מציעה לך להקדיש עוד מחשבה לנושא. לפעמים, כדי להימנע מאי הנוחות שמסבים לנו מצבים אמביוולנטיים, אנחנו מעדיפים לקבל החלטות ו"לחתוך" מהר. יש לי הרגשה שאם תצליחי לשאת קצת יותר את הרגשות הסותרים המתעוררים בך בטיפול (תלות, הזדקקות, חרדה, אימה, כעס, זעם, בושה, חוסר אמון, רצון להימלט, ועוד), תוכלי לקטוף את הפירות בסופו של דבר. האם תצליחי להחליף את ה"מס' דקות" לשעה שלמה של מחשבה משותפת נוספת? ספרי מה החלטת. סוף שבוע נעים ליאת