כואב אבל פחות!

לא יודעת מה מכאיב יותר? הכאב שהחיים מזמנים לי, או דווקא זה שאני מזמינה לעצמי? אבל ברו לי לגמרי ששלי הוא התרופה הטובה ביותר,לכאבי "החיים". נכון הוא אומנם יעיל זמנית ונקודתית ועם לא מעט תופעות לואי. כאב עז,שורף,מגעיל ומאוד מאוד מבייש.אבל עם כל הכאב שיש בי כעט ועם ים הדמעות של בושה,סלידה ודחיה מעצמי ברמות,אין בי רגע חרטה! כי הצלחתי גם אם לא בדרכים שפויות, לשרוד עוד לילה אחד ארור ומקולל. סוף סוף לא חושבת על כלום, מח ריק כל מה שיש ביעכשיו הוא נטו כאב. אוהבת את תוצאות הפגיע ושונאת את עצמי שנעצרה ולא צעדה עוד קצת, ולהזכיר לי שוב ושוב שיש גם מחר.כמה עוד מחר? עד מתי? וזה סתם מה שעולה לי עכשיו: הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות ויהי חיקך מקלט ראשי קן תפילותי הנידחות ובעת רחמים בין השמשות שחי ואגל לך סוד יסורי אומרים יש בעולם נעורים היכן נעורי? הכניסיני תחת כנפך... ועוד רז אחד לך אתוודה נפשי נשרפה בלהבה אומרים אהבה יש בעולם מה זאת אהבה הכניסיני תחת כנפך... הכוכבים רימו אותי היה חלום אך גם הוא עבר עתה אין לי כלום בעולם אין לי דבר הכניסיני תחת כנפך...

שלום חסוי, כתבת על הכאב שהחיים מזמנים לך, למול כאב הפגיעה הגופנית (אני מקווה שהבנתי נכון את דברייך) שאת מסבה לעצמך במו ידייך. נכון, פגיעה-עצמית משככת ומשכיחה את הכאב הנפשי, אך היא מצליחה לעשות זאת לזמן קצר בלבד. מאחר והכאב הנפשי חוזר אחר-כך במלוא 'הדרו', זה אינו פתרון טוב לטווח הארוך. אפשר ללמוד לשאת את הדחף לפצוע את עצמך, אפשר ללמוד לשאת את החוויה הרגשית שממנה את מנסה לברוח באמצעות הפציעה הגופנית. אם תסכימי להניח את ראשך תחת כנפי טיפול פסיכולוגי מיטיב, אפשר למצוא מקלט... מחזיקה אצבעות, אורנה