חרדה חברתית?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/09/2000 | 02:37 | מאת: יסמין

אבא שלי הוא בן אדם מאוד ביישן, קשה לו מאוד להתקשר אפילו להזמין פיצה! הוא תמיד מרגיש אשם, למשל במסעדה הוא יכול לחכות שעות על גבי שעות להזמנה ולא לפצות מילה. אפילו שהוא הולך ברחוב לבד הוא מרגיש לא בנוח, הוא הולך כפוף. אני ירשתי ממנו חלק מההתנהגיות האלה, השאלה שלי האם זו בעייה פסיכולוגית ? האם אפשר לטפל בזה ? או שהוא סתם ביישן?

לקריאה נוספת והעמקה
06/09/2000 | 07:53 | מאת: טלי פרידמן - עןבדת סוציאלית

יסמין שלום רב, נדמה שיש פה שילוב של מספר תכונות: בישנות, ערך עצמי נמוך, חשש אולי לפגוע באחרים, ואולי אף חרדה חברתית. לפי דברייך תכונות אלו מפריעות לך, והיית רוצה להתגבר עליהן, ולהיות עם קצת יותר בטחון עצמי, ללכת זקופה בלי לחשוש משום דבר וכו'. להערכתי זה מקום טוב להתחיל בטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול, אנחנו נפגשים עם עצמנו בדרך שלא הכרנו בעבר, ולומדים תוך כדי על עצמנו, על תכונותינו וכו'. כך, מתוך הכרת התכנים הללו, ניתן לשפר, לשנות ולהתמודד טוב יותר עם מי שאנחנו בעיני עצמנו. מקווה שלא סיבכתי אותך בתשותבי. בברכה, טלי פרידמן

06/09/2000 | 15:20 | מאת: עדן

בהמשך לשאלת העלמה-ותשובתך:טלי פדידמן, ברצוני להבין ולדעת האם כל התסמינים הללו,הם לא באים בעקבות טראוומות שהתרחשו..ב-אירוע חברתי כזה..או אחר,ולא טופלו בזמן,? או כמו שאת אומרת ,שילוב של כמה גורמים ,וביטחון ירוד.. דבר נוסף ברשותך, היכן ניתן לקבל טיפול מקיף,לבעיה שכזאת? ואם הטיפול מתבצע במעגל תמיכה קבוצתית? אשמח לקבל תשובה.. תודה מראש....עדן

06/09/2000 | 09:15 | מאת: אסתי-קינייסולוגית

ליסמין שלום האם את רוצה טיפול לאבא שלך? האם הוא רוצה בטיפול? האם לו זה בכלל מפריע או שזה מפריע לך? כדי לקבל טיפול אדם צריך לרצות בו. לגבייך: ביישנות אינה עוברת בגנים. מה שעובר בירושה אלו הם דפוסי התנהגות. אם את רוצה לשנות ולוותר על דפוסי התנהגות ביישניים והרגשת אשמה אני מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי שיעזור לך בקרך פשוטה קלה ומהירה. כל-טוב אסתי

06/09/2000 | 15:28 | מאת: עדן

שאלתי א': כיצד ומהו טיפול קינייסולגי? (בהקשר לחרדות או פוביות חברתיות), וב': האם טיפול זה משולב בטיפולים נוספים-טראפיים...? אשמח לקבל תשובה...בתודה מראש עדן

06/09/2000 | 09:59 | מאת: רוברט שומאן

אם את חשה בעינויי נפש את מוזמנת להתקשר אני עברתי חוויות אלה בעצמי

06/09/2000 | 16:42 | מאת: יסמין

לא הייתי מגדירה את הבעייה בדיוק כעינוי נפש. זה מפריע לי מאוד אבל אני חייה עם זה, אצלי המקרה פחות קשה מאצל אבא שלי, אבל זה מציק לי למה אני צריכה לפחד מדברים שלא צריך לפחד מהם! למשל אם אני מתקשרת למקום זר ואני צריכה לברר משהו יש לי דפיקות לב ואני מתבלבלת ומתביישת לדבר. ללכת ברחוב אני מרגישה גם לא בנוח אם אני לבד, אבל אני לא מכופפת כמו אבא שלי, לדרוש את מה שמגיע לי קשה לי אני לפעמים מעדיפה לסבול בשקט. אם בן אדם מעיר הערה פשוטה עלי אני חושבת על זה שעות ונעלבת נורא. הייתי רוצה לשנות את האופי שלי, שיהיה לי שליטה על החיים שלי, אבל אני מנסה לעשות את זה לבדי מנסה לעשות דברים אפילו שקשה לי. אני מניחה שאצלך הבעייה הייתה קצת יותר חמורה, הלא כן ?

08/09/2000 | 15:53 | מאת: אמיר זהר

שלום יסמין כנראה שלאבא שלך יש בעיה פסיכולוגית כלשהי. אותי מטריד יותר שאת מציינת שאת דומה לו בדברים מסויימים ושאת מוטרדת יותר בגינו מאשר לגבי עצמך. כדאי שתחשבי על עצמך. אבא שלך כבר מבוגר ולגביך - כל החיים לפניך. בברכה, אמיר

11/09/2000 | 00:03 | מאת: ד"ר אבי פלד

המידע שמסרת אינו מספיק את צריכה קודם איבחון כל מי שמציע לך פתרונות קלים מהירים רק על בסיס האינפורמציה שנתת הוא שרלתן ותזהרי מזה אשמח ליעץ ב 052-844050

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית