יאוש

שלום! אני בשנות הארבעים לחיי.כל חיי(אם נשתמש במטפורה)הרגשתי כמי ששוחה בים סוער כשכל רגע מאיים גל גדול ועצום להטביע אותי.מעולם לא ויתרתי ותמיד נאבקתי בקשיים גם כשנאלצתי להשקיע אנרגיות עצומות.היום אני מרגישה שפשוט אין לי כוחות להמשיך להאבק ב"גלים" שנותרו גבוהים וחזקים.אני עייפה מאוד פיזית ונפשית,מרגישה לבד למרות שאני נשואה ,לא רוצה ולא יכולה לשתף חברות בצרותיי ובעיותיי.אני נתנהלת בחיי היום יום בכבדות וכל מטלה דורשת אנרגיות עצומות.ממשיכה לעבוד,להחזיק בית ומשפחה,אך בפנים ריקנות,עצבות ויאוש ממצב מתמשך ולא מספק.אין לי כוח ל שינוי מקצועי (שאליו אני משתוקקת)מפני שגם הערכתי העצמית בשפל ,ולא חשוב שאחרים חושבים אחרת.אני מרבה לבכות,מרגישה אובדת עצות.לא מסוגלת לצאת מהמצב וגם לא להמשיך בו,לולא ילדותיי הייתי מרפה את ידיי ונותנת ל"גלים" להטביע אותי.לפי כל האיפיונים זהו מצב דכאוני מתמשך אך אין לי אפשרות כלכלית לטפול פסיכולוגי.מה עושים?

הי עידית, דבריך נשמעים לי כה מוכרים. קחי נשימה עמוקה (אולי עזרה עם קצת כדורים, אם תרצי), ופני למרפאות קופ"ח , שם תוכלי לקבל עזרה במחיר מסובסד. ואם מאוד תחפצי בטיפול, ישנם מרפאות חוץ של בתי החולים ללא עלות כלל. נשמע שנצבר אצלך הרבה במהלך השנים הללו...אפשר לפרק את החבילה לאט לאט. נשמע גם שאת משתוקקת לשינוי מקצועי( גם אני אגב, רק שאני לא יודעת מהו הכיוון החדש. יש שינוי משמעותי או דרמטי שעברת לאחרונה? אני למשל, נפגע לי כ"כ חזק התפיסה העצמית שלי ..שמן הסתם יש סוג של דכאון...ואין את ההתלהבות של פעם, הכל מאוס וחסר טעם. אני אומרת, בואי נתחיל בקטן, חוג, קורס, פעילות גופנית וכוי'ב.. אבל נראה לי שחייב לצאת החוצה דברים ששמרת בפנים זמן רב. האם את חושבת לעיתים על להוציא דברים החוצה, לתת להם ביטוי לאוו דוקא באמצעות שיחה מילולית אולי דרך ריקוד, יצירה? דרך צלחה

שלום עידית, טיפול פסיכולוגי הוא אכן עניין יקר, אך הוא זול בהרבה ממצוקה רבת שנים. כמו שכבר נאמר כאן, יש מסגרות ציבוריות בהן ניתן לקבל טיפול חינמי או מסובסד, וכדאי מאד לבדוק את האפשרות. קיימת גם האופציה התרופתית, אך היא מומלצת - לפחות בעיני - כל עוד היא מלווה גם בטיפול שיחתי. אני מעודדת אותך לפנות ללא דיחוי ולהיעזר. בהצלחה ליאת