דיכאון אולי?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/05/2007 | 12:35 | מאת: פאן

היי... אני ממש מבולבלת. ניגשתי לנוירולוג כדי שיבחן את הרגלי השינה שלי מכיוון שאני מתקשה להתעורר בבוקר וגם מתעוררת מכל רעש. אני סובלת מאנמיה וזה גם מקשה עליי להתעורר בבוקר. הוא הציע שאולי הסיבה הינה דיכאון כרוני בגלל סדר היום העמוס שלי והתקופה הארוכה שעברתי. אני מסכימה חלקית, מכיוון שישנם כמה תסמינים של דיכאון שאני סובלת מהם כגון- התבודדות, העיסוק האינטנסיבי שלי כבריחה מלהתמודד עם הלבד, בעיות שינה, בדידות (צורך בשייכות שלא בא לידי סיפוק אף פעם, גם לא בקשר זוגי- שזה נושא אחר שלם שצריך לטפל בו). אולם, אני רקדנית מחול ויש לי המון סיפוק מהתחום, אני מצליחה להפיק סיפוק והנאה ולא איבדתי את היכולת הזו. אני נהנת גם לעסוק ביצירה, להופיע, לשמוע מוסיקה... אבל לא הצלחתי להיכנס לקשר זוגי כבר שנתיים (היו המון הזדמנויות שגרמתי להם להיכשל- כמובן עוד תופעה שתומכת בכך שאולי עדיף לי להתמקד בקריירה ובמקצוע ולהתרחק ...). אני יודעת שישנם בעיות נפשיות רבות וקונפלקטים שאני צריכה לפתור, במיוחד בגלל שאני טיפוס אינטרוספקטיבי עם גישה גברית- יישומית (לא לבזבז זמן במחשבה אלא לעשות). אבל האם זהו דיכאון? ברוב ימות השבוע אני מתעוררת עם חיוך על הפרצוף... יאללה לצאת לחיים ... ויש לי תקופות שאני בדאון.... השינויים במצב הרוח הם קיצוניים (אבל לא ברמה של מאניות ודפרסיות.) אבל לרוב אני במאניות. מכירים אותי בתור טיפוס ציני, קשוחה, חייכנית, פרקטית ודרמטית. בלבלתי אותכם אני יודעת ... אבל בכל זאת ... חוות דעת?

לקריאה נוספת והעמקה
25/05/2007 | 20:23 | מאת: ליאת מנדלבאום

ערב טוב, אני מנחשת שאינך מקוראי הפורום הוותיקים, שאלמלא כן היית זוכרת שאין אנו נוהגים לאבחן דרך האינטרנט, בוודאי לא כאשר התמונה מורכבת ורבת פנים. את יודעת, לא תמיד חייבת להיות 'אבחנה'. אנמיה וחוסר שינה די בהם כדי להביא אותנו לתשישות מעיקה ולדכדוך. גם הבדידות לא תורמת. את מודעת, לדברייך, לקיומן של בעיות נפשיות וקונפליקטים לא פתורים, ולכן - מה חשוב איך קוראים לזה? חשוב לנסות להתמודד עם הקשיים באומץ, ונדמה לי שאת יודעת שנוירולוג הוא לא ממש הכתובת לעניינים אלה. אני ממליצה לך לטפל, לפני הכל, באנמיה שלך, ולוודא שלא חסר B12 (מחסור חמור עלול להוביל לדיכאון), ולפעול בהתאם להמלצותיו של הנוירולוג. מעבר לכך, חשוב לזכור שאפשר וכדאי להגיע לטיפול פסיכולוגי גם אם קמים בבוקר עם חיוך. לא חייבים להיות על הקרשים כדי להצדיק טיפול. נצלי את הכוחות ואת הנטיות הפרקטיות שלך, וצאי לדרך. בהצלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית