נועצת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אחרי שהענשתי את עצמי ב"גלות" לשבועיים מהטיפול, אני ממשיכה להעניש, עונשים קטנים, נבזיים, שחורטים את עצמם על בשרי למשך שעות רבות: הישיבה הזו עכשיו מול המחשב תעלה לי מאוד ביוקר עוד מספר שעות קטן כשאשכים (ב - 5 - אני עובדת אדמה) ועדיין איני מצליחה להביא את עצמי לישון ולהגאל מראש מהעייפות של מחר. אני מכניסה לתוכי בימים האחרונים מזון קלוקל ובכמויות, יודעת עם לגימה וביס שאחר כך אשנא את עצמי עד מאוד וממשיכה בקפה וסוכר ושוקולד ושתיה מוגזת ופחמימות ריקות - שחלקם אפילו כבר לא טועמים לחיכי אחרי זמן רב שלא באו אל פי - אני כמו נגמל שחוזר לבקבוק או לסיגריה, ובעצם גם את זה אני עושה: פותחת בקבוק בירה באמצע יום עבודה. הקילוגרמים העודפים - אלה הניבזיים - שלוקחים אותי למחוזות שנאה עצמית חוזרים ועולים. מה עשיתי לעצמי כל כך רע? ויש גם מחשבות על פגיעה עצמית שתמיד שם אבל מתעצמות עכשיו. הסכין הארורה שננעצת או חותכת. וכאילו הכל טוב. גיבורה נועצת.
איכשהו קויתי שאת איתי עדיין ערה בשעות האלה אבל כנראה שלא. כ"כ מבינה אותך. נראה אם אצליח לגרור את עצמי לשינה.
שלום עובדת אדמה גיבורה, הגיע כבר הלילה הבא, אני לא יודעת אם האדמה מחכה בחג, או שגם הבוקר תשכימי קום לעבדה. הלוואי שהיו לי מילים חמימות בשבילך, שיגעו בחזרה במילים הנבונות והכואבות שבחרת. הלוואי ואפשר לעזור לך להיזכר באותם הדברים שמאפשרים לנו לשמור על עצמנו, לטפל בעצמנו ברוך... מקשיבה מכאן, ומאחלת לך חג שבועות מרגש, אורנה
האדמה מחכה. גם אני. הנה אחרי מחר יוותר רק עוד שבוע. עוגש אחד יוסר.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
