פיצול אישיות?

כאשר בן זוגי מוטרד מאוד, ו/או עסוק בפרויקט תכנות גדול הוא לא יוזם שום פעילות אחרת, ננעל בקונכיה ואין לו רצון אף לקיום יחסי מין. לטענתו הוא לא נמשך אלי פיזית, אך "בסטטיסטיקות" הפעמים שבהם כל הזמן לא הפסיק מגעים פיזים ובכלל פעילויות אחרות זה כאשר הוא לא היה בקונכיה, כגון מילואים, סופי שבוע וכו. הוא טוען שכאשר הוא כן יוזם זה כי הוא יודע שאני זקוקה לזה והוא מלא רגשי אשמה, ושוב, לפי הססטיסטיקות שלי זה לא נכון. בזמנו אמר לי שהייתה לו אותה הבעייה עם בנות זוג אחרות - "כאשר אני בפוקוס" - וכוונתו לעבודתו הדורשת את מירב האנרגיה. מאידך הוא לא רוצה לוותר על הקשר, הוא רוצה קשר אפלטוני. לדעתי הוא זקוק לטיפול - איך להיות יצירתי ובפוקוס על עניניו, אך גם להשאיר מקום לזוגיות וחיים מעבר לעבודה, או טרדות אחרות.

שלום ראשית, אני תוהה לגבי הכותרת שבחרת. האם את מתייחסת להתנתקות של בן זוגך ממך? השאלה עד כמה התופעה שאת מתארת מאפיינת את הקשר הזוגי שלכם, כמה זמן זה נמשך בצורה כזו, ועד כמה זה מטריד אותך. יתכן שבן זוגך לא יראה בכך בעיה אישית הדורשת את הפנייתו לטיפול. במצב כזה יתכן והמסגרת המתאימה ביותר היא דווקא ייעוץ זוגי. במידה ואת מרגישה שקורה משהו לא טוב בינכם, בכל היבט שהוא, יתכן ויש מקום לפנות ביחד לייעוץ זוגי. במסגרת הזו תוכלי לבטא את הרגשתך לגבי מה שקורה ביניכם, ואולי תוכלי לציין גם שלדעתך הוא זה שצריך טיפול. יתכן שיסכימו איתך, ויתכן שלא, אבל הדברים יאמרו ויתחיל תהליך כלשהו. ראיתי גם את שאלתך הנוספת, לגבי כיצד מפנים אדם אינטליגנט ומודע לכאורה, לטיפול, כאשר הוא לא מכיר בצורך. במידה ואכן הוא לא סבור שיש לו בעיה, או אולי לא מרגיש שיכול או רוצה להתמודד איתה, זה יהיה לא פשוט לשלוח אותו לטיפול. בנוסף, גם אם הוא ילך, אין זה אומר שהוא יעסוק בדברים שאת חושבת שבהם יש לעסוק. דווקא במסגרת הזוגית הפתרון יכול בהחלט לבוא דרך הייעוץ הזוגי. זה מאפשר מעורבות שלך תוך יכולת לומר כל מה שאת מרגישה וחושבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

R יקרה, השאלה שלך עוסקת באופן מפורט בבן-זוגך, בעיסוקיו, ביחסו אליך ובבעיות שאת מייחסת לו (הצורך בטיפול). אינני יכול לחוות דעה על הסיבות להתנהגותו ולצרכיו, אך אני תוהה מדוע את מתרכזת בשאלות אלו. מקריאת ההודעה שלך אני תוהה מדוע את מנסה להחזיק בקשר הזה, והאם את באמת מעוניינת בו. לא קשה להבין שבן זוגך מעוניין בקשר שונה מזה שאת מעוניינת בו. הוא רוצה קשר אפלטוני, ללא מגע פיזי. את אינך מרוצה מכך, ומעוניינת בקשר עמוק יותר שהוא אינו מציע לך. גם כאשר לשני בני-זוג ישנה מטרה משותפת, לא תמיד קל לממש אותה, וכמעט תמיד לא ניתן לשנות את בן-הזוג. מדוע את בכלל מעוניינת להמשיך בקשר זוגי עם אדם שהצורך שלו בקשר שונה משלך? האם את מוכנה לוותר על הצורך ביחסי-מין ובבילוי משותף? האם את מאמינה שתצליחי לשנות אותו, והאם את מוכנה לשלם את מחיר השינוי? בעיניך ההפניה לטיפול נפשי היא אמצעי להבנה ולפתרון. אם כך, מדוע שלא תפני ליעוץ שיאפשר לך להבין טוב יותר את הצרכים שלך מן הזוגיות, ואת המצב שבו את נמצאת? בברכה, דרור גרין