?

שלום אני רוצה לשאול שאלה על אחותי הקטנה בת השלושים. מצד אחד היא מרגישה מאוד מדוכאת בשבועות האחרונים, היא גרושה שנתיים, נפרדה מהחבר, לאחרונה בעלה לשעבר התחתן בשנית, היא מאוד מרוחקת מכולם, לא אוכלת כמעט, ישנה המון, אומנם מתפקדת אך אני רואה שמצבה לא טוב. השבוע היא כתבה מכתב התאבדות אך הצהירה בפניי כשמצאתי אותו שזה רק ליתר בטחון ושאין לה כוונות אובדניות. שדיברנו על זה היא סיפרה לי שהיא דיברה על כך עם המטפל שלה, הפסיכולוג, ושהיא אמרה גם לו שהיא ממש לא מתכוונת למות והוא מאמין לה גם והדבר הרגיע אותי. מצד שני, היא מתרחקת מכולם, מתכננת חופשה של שבועיים לבד, היא מסננת חברים, לא משתפת אף אחד חוץ ממני, לא מוכנה לטיפול פסיכיאטרי על אף שהייתה בעבר והדבר עזר לה. היא מן טיפוס כזה שלמרות התפקוד המלא, יש לה דכאון קיומי כזה כאילו כל הזמן. מה שאני שואלת בקצרה.. זה האם יכול להיות מצב בו בצורה לא מודעת היא כן הולכת להתאבד ולכן מכינה את הקרקע - מתנתקת, נוסעת רחוק, יש מכתב, יד דכאון שהיא לא רוצה לטפל בו בתרופות למרות שיודעת שזה יעזור - האם ייתכן שגם היא איננה יועת זאת אך היא הולכת להתאבד? האם יכול להיות מצב שיקרה דבר כזה בצורה אימפולסיבית, בבת אחת? מה עליי לעשות? תודה רבה

שלום פלורה, הדאגה שלך מובנת מאד. ככלל, קשה מאד ליצפות מראש מי יבצע ניסיון אובדני, מתי ובאילו נסיבות. נהוג להתייחס להיבטים הבאים כאל גורמי סיכון עיקריים- * איום ישיר המקבל ביטוי מילולי. * קיומה של תכנית מעשית ספציפית. * ניסיון אובדני קודם. נמצא כי ברוב מקרי המוות היה ניסיון קודם שלא צלח. * ביטויים עקיפים ורמזים התנהגותיים כמו למשל מסירת חפצים חשובים לאדם יקר או רכישת אביזרי עזר להתאבדות (נשק, כדורים). * דיכאון וחוסר תקווה. * חיי בדידות. * אימפולסיביות. יש כמובן גורמים נוספים, אך אלה העיקריים. אני מציעה לך להביע בפניה את דאגתך, ולבקש ממנה מפורשות (!) להרגיע אותך. בניגוד למה שאנשים סבורים, הדיבור על מוות ואובדנות אינו מסוכן או "מכניס רעיונות לראש". אדרבא, כך האדם המיואש מרגיש שלאחרים אכפת, שהם דואגים, ובמידה רבה כך הוא חש פחות לבד ופחות נואש. עלינו לזכור שאחרי הכל, לא נוכל להטיל הסגר על אדם מבוגר וריבוני בעל בוחן מציאות תקין. מה שאנחנו כן יכולים לעשות, זה להפגין בכל הזדמנות את אהבתנו ודאגתנו, וכמובן את הנכונות לעמוד לימינו ולתמוך ככל שיידרש. בברכה ליאת