חרדה ודיכאון

הנני פונה אלכם בהקשר לרעייתי שסובלת מזה שנה ושמונה חודשים מהתקפי חרדה ודיכאון, המלווים חוסר חשק לחיות,פחד עצום שמתעורר עם התמודדיות פשוטות לכאורה,ביקורת עצמית מופרזת,אציין שלפני כ-5 חודשים פנינו לפסכיאטרית/פסכולוגית שהמליצה בטיפול תרופתי שלווה במספר שיחות,רעייתי לקחה במשך 4 חודשים כדורי "פקסט",היתה הקלה כלשהי,אמנם חזרו מידי פעם אותם התקפות חרדה,ומאידך הומלץ להקטין את מינון הכדורים בהדרגה עד להפסקה טוטלית. מאז ועד היום בצורה שהולכת ומתגברת רעייתי נתקפת באותם התקפות,אציין שאנו נהנים מתנאי מחייה נאותים ומגדלים שני ילדים ניפלאים,אגב רעייתי בת 29 ואני 36. עוד אציין שאני מצידי מעודד אותה בשיחות"שלא תחשוב על אותן מחשבות שליליות", אך היא מציינצ שלעיטים אין זה בשליטתה ופשוט היא מרגישה שאותן מחשבות ממש משתלטות עליה ומוציאות אותה מיכולת תיפקוד וריכוז,עוד עובדה אציין שלא פעם אמרה לי רעייתי שהיא מאוד חוששת שפעם אחת לא תוכל להשתלט על עצמנ ותיגרום נזק לעצמה לרבות התאבדות. אשמח לקבל יעוץ,תודה מראש, רפי.

מה קרה לפני שנה ו8 חודשים...ככה פתאום ספר תאמת.........."אור

בן כמה הילד הקטן? בן גיל אותו זמן אולי?

"אור" אתה ממש דפוק וטוס לטיפול יסוד,בתקווה שזה יעזור לך,אני סקפטי..........וזאת ת'אמת

רפי שלום הייתי ממליץ שאשתך תפנה לטיפול ותהיה במעקב לתקופה. אינני יודע מה מהות הסימפטומים ולא ניתן למסגרת הפורום באמת לנתח ולהסביר את המצב. בכל מקרה הן מצב דיכאון והן התקפי חרדה הם דברים שפוגעים בצורה משמעותית באיכות החיים ובמהלכם התקין, כמו גם בחיי הזוגיות והמשפחה. חשוב להדגיש שאלו תופעות שניתן לטפל בהם בדרך כלל בצורה יעילה. אני מציע לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולהיות במקביל גם במעקב פסיכיאטרי. הדיווחים של אישתך על מחשבות אובדניות מדאיגים ואסור לתת לדברים להישאר כפי שהם. פנו בהקדם לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

טוב אני בת 17 עוד מעט ואני לא בן אדם שיש לו כוח לפנות לעזרה אבל אין לי ברירה ממש , אז ככה יש לי בעייה , אני גם יודעת מאיפ היא מתחילה הבעיה היא שאני יודעת יותר מידי על עצמי אני מודעת לאופי שלי ולהרגלים שלי ויש לי בעייה עם הרגלים יש לי בעיה עם עצמי . אני לא מקבלת את עצמי למרות שהסביבה מקבלת אותי , רק שאני באה עם ביטחון עצמי . אבל אני לא מקבלת את עצמי כפי שאני מבחינת איך שאני ניראת ומה שיש לי ואין לי קשה לי מאוד להסתכל על כל מה שיש לי כי אני מריגישה שהדברים השלילים שלא באשמתי שיש בי הורסים לי הכל ומגבילים אותי מגבילים אותי ברמה של אני לא יכולה ללבוד בגדים מסוימים כי הם לא עולים עלי וכשהם עולים עלי אז פה יש שערות ופה גם .. לפי איך שאני רואה את זה אם לא היו לי את הדברים האלה לא ההיתי מרגישה ככה בדיכאון כי ההיתי מרגישה כמו כולם אני לא מרגישה כמו כולם עכשיו כי אני מריגשה מוגבלת , אני לא מעונינת להתנחם בצרות של אחרים אני מרוכזת בעצמי ואין פיתרון לדברים שמפריעים לי כי הם דברים פיזיולוגים ואין לי שליטה עליהם גם אם אני ירצה הדבר היחיד שאני יכלוה לשפר הוא תא הגישה אבל זה עבודה בעינים כי זה לא עוזר המצב תקוע וישאר כמו שהוא עד שאלוהים ישיל מעלי את כל השערות הקוסמטיקאית אומרת לי לנסות להתמודד אם זה כמו עם אתגר , אז אני חודיעה לך שהאתגר הזה כואב אומנם מקדש תמטרה אבל כואב ולמה שלי היהי כואב אני לא עושה לאנשים משהו כואב אני בן אדם שעוזר לאנישם מעבר ליחולת שלי ברמת הפראיריות ועל חשבוני ולמה לי זה מגיע זה מטומתם אולי לחשוב על מוות אבל הדברים האלה מוצתיאים לי את החשק לחיות אני לא רוצה לחיות כשאני מוגבלת לא רוצה , רוצה למות .

רפי שלום לפני שנתיים ספלתי מחרדות איומות עד שהגעתי למצב של פחד לצאת מהבית ופחד להיות לבד בבית קיבלתי מספר סוגי כדורים שלא עזרו לי ההיתי ביעוץ פסיכולוגי שגם לא עזר לי עד שקיבלתי סרוקסאט ולאחר חודש הגעתי למצב שהחלטתי לטוס 14 שעות לסין והיה כייף עצתי לכם לא לוותר בהצלחה

רפי אני מרגישה אותו הדבר אם תמצאו פיתרון אנא שילחו לי