בעיית אישיות חמורה

תאמת אני לא ממש בטוחה איך להתחיל אולי זה יצא לי קצת מבולבל אבל אני אנסה. יש לי פיצול כזאת שאני לא מביעה כלפי חוץ את מה שבאמת הולך לי מבפנים, חוץ מזה גם קשה לי להביע רגשות במילים כי אני בעצמי לא סגורה על עצמי מה אני מרגישה באמת. רוב היום אני מרגישה ריקנות ואמללות, רע לי - אחת הסיבות לזה (ככה נראה לי) זה שאני בנאדם בודד ועצוב (כמובן שאני לא מראה את זה כלפי חוץ) אף פעם לא היו לי באמת חברים אמיתיים ואני אוטוטו בת 21! שלא לדבר על בן זוג... מה גם שאני ביישנית ונטולת ביטחון עצמי. מיותר לציין שכתוצאה מזה אני בנאדם נטול כישורים חברתיים, אין לי את האומץ לבוא לבנאדם ולתחיל בשיחה ואם כבר יוצא אז אני מרגישה לא בנוח איתו, קצת מוזר, זה בא לי לא בטבעי. כשאני נמצאת בקבוצת אנשים, אני חשה לא בנוח לשוחח בקבוצה של אנשים ולהביע את דעותיי ברבים, וחשה חרדה רבה. לפעמים נראה לי שאני חיי באיזו אשליה כשאני לא מוצאת שפה משותפת עם אנשים, לא מרגישה ביטון ושאני שווה בכלל משהו, תמיד יש לי חרדות וחששות, אני שרויה בפחדים לא מוסברים. לפעמים אני בוכה בעצמי לא יודעת ממה.. כבר כל כך התעייפתי מהחיים, אני רוצה להיות שאפתנית, להתפתח, להתקדם, לפרוץ הלאה . אני מנסה לעודד את עצמי שזה יעבור, שאני צעירה מידי מכדי להכנס כבר עכשיו לדיפרסיות, אבל זה פשוט לא זה. הגלגל חוזר על עצמו.. ... והכי גרוע, אני מודעת לעצמי אבל אין לי עם מי לדבר. זה פחות או יותר המצב שלי על קצה מזלג. אני כבר בקושי רואה אור בקצה המנהרה.... מה עושים במצב כזה? מהו המפלט?

קלרה שלום, את בת 21 וניתן להסתכל על זה גם כך, שהכל עוד לפנייך, שמגיע לך להגשים חלומות ושאיפות ולהתפתח ולהתקדם ולפרוץ הלאה. לשם כך את צריכה להכיר את עצמך ורגשותייך ומהיכן את באה. אז יהיה קל יותר ללכת לאן שאת רוצה ללכת. כתבת ש - "גם קשה לי להביע רגשות במילים כי אני בעצמי לא סגורה על עצמי מה אני מרגישה באמת." וזו תובנה מרשימה. כשאנו לא יודעים מה קורה בתוכינו, קשה להביע את זה כלפי חוץ. לכן הסגירות והפחדים והקושי לבטא את עצמך. אני מעודד אותך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מאמין שזה יכול לעזור לך להתגבר על סגירותך, להבין את עצמך ולפרוץ קדימה. בהצלחה רבה, גדעון