התפרצויות זעם דחוף!!!

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/11/2006 | 22:05 | מאת: שרית

אני מתגוררת אצל הורי בעלי ביחד עם ילדינו כשנה. אני מתקשה להסתדר עם חמותי בגלל סיבות רבות מדי הקשורות ברובן לענייני חינוך הילדים והתערבות מוגזממת בחיינו. הגעתי למצב בו אני מתעבת אותה וכל מילה או מבט שלה מרגיז אותי במיוחד אפילו כשאין בהם שום כוונה. אני אפילו מתקשה לדבר איתה בטון רגוע שקט ונימוסי (עד שאני מתביישת כשאני מבינה לאיזה מצב היתדרדרתי) . עלי להמשיך ולהתגורר במחיצתה עוד כחצי שנה ואין אלטרנטיבה אחרת. אני מרגישה כמו פצצה מתקתקת ומשתדלת ככל האפשר שלא ליצור איתה דיאלוג כדי למנוע התפרצויות מצדי. אני מודעת לכך שהיא מאוד משתדלת לא להציק לאחר שהבינה שהשתגעתי אבל אני עדין לא מסוגלת להירגע אנימרגישה שאני "טעונה" עליה בגלל הצקות העבר ואין לי דרך לפרוק את המטען. מה עלי לעשות??? עלי לציין שאני בהריון בחודש הראשון, האם העצבים האלה קשורים להריון או עלולים להוות סיכון? זקוקה לעזרה במהירות האפשרית!!!

לקריאה נוספת והעמקה
07/11/2006 | 20:47 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום שרית, אכן סיר לחץ... מגורים אצל החותנת יכולים להיות אתגר לא פשוט, בטח כאשר מדובר בתקופה כה ממושכת, ובטח כאשר ההורמונים משתוללים. הקרבה וההסתייעות בהורים כרוכה לעיתים קרובות במחירים גבוהים של איבוד הפרטיות, ערעור הסמכות ההורית שלנו, ערעור הזוגיות, ואיבוד השליטה העצמית שלנו. שתי עקרות בית המתגוררות תחת קורת גג אחת יוצרות, בלי להתאמץ, סיטואציות שיכולות להיראות כאילו נלקחו ממציאות של מדע בדיוני. הדבר הראשון שעולה במחשבתי זה ההמלצה "אל תהיה צודק - תהיה חכם!". אם המשלת את עצמך לפצצה מתקתקת, אזי תוכלי לנתק, למשל, את החוט האדום, ולהחליט לנטרל לגמרי את הנפיצות של המצב. אפשר להחליט, באופן לגמרי שכלתני, שמפסיקים להתעצבן. זה נשמע אולי מוזר ובלתי אפשרי, אבל שנים של נסיעה בפקקים לימדו אותי שזה אפשרי. להתעצבן זאת פריווילגיה. זה משהו שאנחנו מחליטים לעשות או לא לעשות. תוכלי לנסות ולתרגל טכניקות של הרפייה, של דיבור עצמי ("חצי שנה וזה נגמר"; "יש לי חופש מבישולים וכביסות"; "הילדים שלי מרוויחים סבתא קרובה", וכד'). טכניקות של פריקת לחצים כמו פעילות גופנית ממוסדת, הצטרפות לחבורת זמר, הליכה נמרצת על חוף הים, סריגה, ציור, ועוד... אולי, למרות ניסיונות ההימנעות שלך, דווקא דיאלוג יזום איתה ילמד אותך שגם לה לא קל, שגם היא עושה מאמצי על לא להרגיז ולא להתפוצץ, שגם לה קשה. אני מאחלת לך הריון קל, חורף נעים, ויחסים הרמוניים במצב הנתון. אם תצליחי לסחוב את החודשים הבאים בלי להתפוצץ, נמליץ עליך לטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות לתפארת מדינת ישראל! :-))) (בדיחה קלה שמשקפת את הזדהותי הכנה עם המצב) בהצלחה ליאת

08/11/2006 | 01:08 | מאת: אני המקורית

הליכה על חוף הים?! ליאת את מודעת לכך שהחורף התחיל? אולי הוא לא הגיע אליך...אך פה כבר נסגרה עונת הרחצה.חבל.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית