מצוקה קשה -דחוף !!

היי. ילדתי לפני חודשיים (לראשונה),והכל עבר בטוב, אבל אני סובלת מאוד מחרדות קשות-כל הזמן בתחושת דאגה כבדה, ואפילו מחשבות איומות ומפורשות על דברים נוראיים שיכולים לקרות. אני מרגישה שאני לא יכולה להגן על התינוקת, ושהיא כל הזמן בסכנה.אני גם מאוד מתקשה לעזוב אותה, למרות שאני עושה את זה כשאני חייבת, אבל אני ממש מרגישה שזה גובה ממני מחיר רגשי/נפשי כבד. מצד שני אני רוצה שהחיים יחזרו למסלולם, ושכן יהי לי גם זמן לעצמי... חשוב לי להדגיש שאני לא בדיכאון.אני מתפקדת, ושמחה בסה"כ-רק שהמחשבות וה"פרידות" הקטנות, אפילו אם הן רק במחשבה כאופציה...מכאיבות לי מאוד, ואני מרגישה שזה משתלט ומאיים למוטט. אני כבר בטיפול שנתיים (עקב gad ) והטיפול טוב אבל כרגע זה לא עוזר. אני לא לא יכולה לשאת את המחשבות,הפחד והכאב.תרופות לא באות בחשבון כי אני מניקה. אני צריכה עזרה פרקטית אבל אני גם רוצה להבין למה??? למה זה קורה לי.

אימא יקרה, לידה ואימהות הינה ארוע משמח ומבורך וממלא את הנפש. אבל ממלא גם בשמחה וגם בהרבה הרבה חרדות. חוסר האונים של היצור הקטן והעדין והאחריות עליו יכולה ליצור אין ספור חרדות , דאגות ושאלות. עם הלידה נפתח "חלון" נוסף בנפש: איך אני כאמא, איך אמא שלי היתה והינה עבורי. מה אתן לילדי, מה נתנו לי? הרבה שאלות ובטווח הזמן של החודשיים מאז הלידה גם לא צפויות להיות כל התשובות. הביטחון בא עם ההתנסות. ככל שעובר הזמן ואת מגלה שאת מסוגלת להתמודד עם כל הדברים החדשים הללו, כך תרגישי יותר טוב עם עצמך ועם פחות דאגות. את גם, כפי הנראה נוטה לדאגנות ולטרדות, כך שבודאי בעת הזו מוטיב הדאגות והחרדות יגבר אצלך. אז בכל זאת כמה עצות פרקטיות מה לעשות: 1. את בטיפול. המשיכי לשתף את המטפלת שלך ולעסוק בהבנה של מה קורה איתך. 2. לימדי טכניקות הרפיה והרגעות. את יכולה לבדוק אם המטפלת שלך יודעת וכולה ללמד אותך ואם לא אז במקומות אחרים. 3. חפשי תמיכה. תמיכה אינטרנטית דרך פורומים של אימהות צעירות וכל נושא אחר המטריד בתקופה זו. תתפלאי עד כמה את לא לבד ועד כמה עוד נשים מתעסקות ומוטרדות וחרדות באותן שאלות ממש. הרבה הנאה מבתך ומאימהותך, בהצלחה, גדעון