סלידה מאנשים בעלי נטייה להרס עצמי

שלום רב לאחרונה גיליתי שיש לי סלידה נוראית מאנשים בעלי נטייה להרס עצמי(למשל מבולמיות,מאנורקסיות וכדומה) האם זה מעיד עליי שאני לא רגישה מספיק כי אני לא מבינה שאנשים אלה סך הכל קורבנות של מחלות נפשיות? אני בחורה בריאה בנפשי ואף פעם לא הכרתי מישהו שסובל מנטייה להרס עצמי. הסלידה התעוררה אצלי בעקבות כתבה שקראתי על בחורה בולמית. מה זה אומר עליי הסלידה שאני מרגישה? מישהי

מישהי שלום, הנטיה להרס עצמי ולפגיעה עצמית משקפת בדרך כלל מצוקה נפשית וסבל. זה שהתוצאה הסופית הינה פגיעה בעצמי זה רק "קצה הקרחון". דווקא פגיעה באחרים נראית לי יותר מסלידה, אך זה כבר עניין של טעם אישי. מה זה אומר עלייך? לא הייתי מסיק הרבה מסקנות מדבר אחד. יתכן שזה רק מציין תגובה רגשית חזקה ביחס לתופעה שנראית לך זרה ולא מובנת. יתכן שהסלידה מציינת תחושות רגשיות נוספות שיש לך ביחס לפגיעה עצמית. יתכן גם, שכשתחשבי עוד על כך תביני מה גורם לך לסלידה כה עזה. בברכה, גדעון

גדעון שלום שוב תודה לתשובתך המהירה. אני חושבת שהסלידה שאני חשה לאנשים שפוגעים בעצמם נובעת מכך שהפעולות שהם עושים(למשל בולמית שמקיאה או אנורקסית שמרעיבה את עצמה וכן הלאה) גורמים לי לחוש חלחלה ורתיעה וגם חוסר הבנה של איך בן אנוש מסוגל לפגוע בעצמו בצורה כה קשה. זה לא נתפס לי. בכל זאת אני חייבת "ללחוץ עליך" ולשאול שוב. איזה תחושות רגשיות נוספות יכולות להיות לי ביחס לפגיעה עצמית, מלבד סלידה וחלחלה? ולמה לדעתך כל כך נבהלתי מהכתבה שקראתי וזה גרם לי לאי שקט? התוכל לעזור לי להבין או שאין צורך להתעמק בזה? מישהי

היי מישהי הנה עוד נקודת מחשבה שעלתה לי- לפעמים הסלידה היא בעצם כפי שכתב גדעון חרדה. גדעון ציין שאולי חרדה מהבלתי נתפס ואני מציעה גם אולי חרדה ממשהו שקורה בתוכך. אולי את מפחדת מהרס עצמי שלך, מרצון שלך להיות בשליטה ולהחשב "בריאה". אולי אנשים בעלי נטיה להרס עצמי מרתיעים אותך מחשש שאולי את תהיה כזאת-אולי המחשבה על המקום שלך בתוך כל זה בלתי נסבל עבורך. אולי דווקא את מרגישה קירבה מסויימת אל אנשים כאלה וזה בדיוק מה שמעורר בך את הסלידה

דנה, בדיוק מה שעבר לי בראש... הדר

בתור אחת שחותכת את עצמה אני מכירה המון אנשים מסוגך. את לא פוגשת בהם כשהכל טוב ויפה, את מתחילה להכיר אנשים באמת- בתקופה קשה בחייך. מצד אחד, מכעיס אותי להיתקל באפטיה, חוסר הבנה וזלזול שכזה. זה גם נראה לי מאוד מאוד מתנשא. מצד שני, אני מסוגלת להבין את הגועל והדחיה. גם אני, עד לפני שנים בודדות, חשבתי לעצמי- "איך מישהי באמת יכולה לעולל לעצמה דבר שכזה?!" מה עוד שקראתי על פציעה עצמית. אבל... אלו דברים שפשוט קורים. את מגיעה לנקודה מאוד נמוכה בחיים שלך, את מאבדת הכל, שום דבר לא הולך- ואז מגיע יאוש מוחלט. את פשוט לא רואה איך יהיה יותר טוב. את מאבדת תקווה לחלוטין. ואת חייבת איכשהו להעביר את הכאב כדי שלא תשתגעי. אז זה או להתאבד או לעשות משהו אחר, כמו פציעה עצמית. זה בהחלט לא מומלץ, אבל זו דרך אחת לחיות. ואני מודעת לגועל שזה מעלה, אפילו אני נגעלת מזה. אני חושבת שכדי להצליח באמת להבין אנשים עם נטייה להרס עצמי- צריך לעבור דברים מאוד קשים בחיים, ולהגיע לנקודה חשוכה מאוד שבה באמת את לא מרגישה שום טעם לחיות. את כנראה שלא הגעת לשם, וטוב שכך. בכל מקרה, למרות שאת לא מצליחה להבין ושזה אפילו מעורר בך חלחלה, תנסי לגלות רגישות לנושא, כי מי כמוני יודעת שבנוסף לכאב שאני מתמודדת איתו כל יום, זה כ"כ הרבה יותר כואב להתמודד גם עם חוסר הרגישות של אנשים [את באמת שלא היחידה בעניין. למעשה, רוב האנשים כמוך.]...