ילד בן 9 בלתי מסופק

שלום הבן שלי בן 9. מהבוקר עד הערב הוא כל הזמן מבקש ממני דברים שאני אספק לו. אפשר שתקני לי?... זה עולה רק ... שקלים. אמא אפשר שחבר יישן אצלי, אני יכול ללכת לסבא, שכחתי חולצת לבנה לבית הספר את יכולה להביא לי?.. וכך כל היום. כמובן שחלק הדברים אני מרשה אבל גם כאן זה לא נגמר. כי אז יש דברים שצריך לספק אותו בנוסף לדוגמא: אמרתי כן שילך לחבר, אז הוא שואל אפשר לקחת את המשחק החדש שקנינו לו לחבר? אם אני אומרת לא, אז הוא כועס וצועק, אם אני אומרת כן, אז אחר כך הוא יתקשר מהחבר, ויגיד שזה נפל ונשבר, ואם אפשר שאמא יתקן וכו' וכו' וככה כל היום אנחנו מתעסקים בדברים לא נעימים וכל התקשורת איתו היא על בסיס של תני לי, יש לי דרישות, מה עושים עם זה?

שלום רחלי, את כותבת שהתקשורת עם הילד היא על בסיס של "תני לי, יש לי דרישות", ואני דווקא מסכימה יותר עם הכותרת שבחרת "ילד בלתי מסופק". כי העניין הוא באמת, שהילד אף פעם לא בא על סיפוקו. הוא כל הזמן "צריך". אז יכול להיות, שיש משהו אחר שהילד צריך ממך, וכדאי לבדוק מהו. השערה שעולה לי כשאני קוראת את תוכן הדברים היא, שהוא מתקשה לצאת לעצמאות ולוותר על התלות בך. שהוא ממשיך להיות "מחובר אליך" דרך הבקשות שלו. כאילו שהוא זקוק כל הזמן ל"תידלוק", לבדיקה - האם את בסביבה, ועושה את זה דרך דרישות אינסופיות. אני מתארת לעצמי (ואפשר מאוד להבין), שהתגובה שלך במצבים האלה היא לעיתים חסרת סבלנות וקצרת רוח, ואז הילד חווה דחייה, לא בא על סיפוקו, וצריך לבדוק שוב אם את עוד בסביבה, אם את עוד אוהבת אותו... נוצר מין "לופ" כזה שקשה לעצור.... אם זה מדבר אליך, אולי שווה למצוא דרך להגביר אצלו את תחושת העצמאות והמסוגלות,במצבים מזדמנים או אפילו יזומים (אחרים). לתת לו הרגשה שהוא גדול, לתת לו אפשרות להחליט (בין שתי אפשרויות), לתת לו אחריות כלשהי, לתת לו להתרחק ממך לאט לאט, בלי לבקר אותו או לדחות אותו. הייתי גם מחפשת הזדמנויות להראות לו את אהבתי. וכשהוא מבקש משהו, הייתי עונה לו בקצרה ולעניין, ולא נגררת לויכוחים, כדי שלא ימשיך לקבל את תשומת הלב בדרך זו. וכדאי כמובן גם לחכות לתגובה של ליאת..... הדר

שלום רחלי, התיאור שלך מדגים היטב כיצד ילד קטן ונבון יכול לנהל את העניינים כרצונו ללא מאמץ. אם תעשי חיפוש קצר בפורום זה, תראי לא מעט התייחסויות לנושא הגבולות. מה שחשוב לי להדגיש שוב ושוב, זה שגבולות רופפים ולא עקביים מביאים בסופו של דבר למצב של חרדה ונסיגה אצל הילדים ולא להפך. כאשר אנו ממלאים את כל מבוקשו של הילד, אנחנו מונעים ממנו את ההזדמנות ללמוד לדחות סיפוק, להתמודד עם תסכול ולהתחשב באילוצים. אלו למעשה הכישורים החברתיים היסודיים, הנלמדים - לראשונה - במסגרת המשפחתית. במצב של היעדר גבולות, הילד עלול לקבל את הרושם (שלא מאד רחוק מהמציאות) שהוא המכתיב את הכללים בבית. ואם זה המצב, אז העולם מאד מפחיד ("כי מי ישמור עלי?"). זאת ועוד - כאשר אנו ממלאים את כל מבוקשו אנחנו גוזרים על עצמנו גזרה שקשה לעמוד בה. אחרי הכל, גם אנחנו רק בני אדם, וסביר שתוך זמן קצר יתעוררו בנו רגשות שליליים (כעס, עויינות, תוקפנות) כלפי הילד שלנו. כניעה ממושכת לתביעות לא הגיוניות, מובילה לבסוף להסלמה בעויינות ובמתחים בבית. אף פעם לא מאוחר לבסס סוג תקשורת חדש, הנשען בעיקר על ראייה חדשה של סמכותנו כהורים. ילדים לומדים מהר מאד להוקיר הורות סמכותית ואוהבת, המשלבת חום וקבלה עם גבולות חד משמעיים ועקביים. תוכלי לקבל הדרכה ספציפית יותר וללא תשלום ב"קו להורה" באוניברסיטת ת"א, כל יום ראשון ורביעי בין השעות תשע לשלוש, בטלפון 03-6406888. בהצלחה ליאת